משנה ד: אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בַּנַּחֲלָה, אֶלָּא שֶׁהַבֵּן נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם. וְהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאָב וְאֵינָן נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאֵם:
אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בַּנַּחֲלָה – דין ירושת בנים ובנות, שהבנים קודמים לבנות, ובמקום שאין בנים יורשות הבנות, דין זה הוא בין כשהם יורשים את האב ובין כשהם יורשים את האם, אֶלָּא החילוק הוא בכך שֶׁהַבֵּן הבכור נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב, וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם. חילוק נוסף, וְהַבָּנוֹת שעדיין לא נישאו, נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאָב, כיון שכך מתחייב האדם לאשתו בכתובתה, שבנותיו שלא נישאו יהיו ניזונות מנכסיו לאחר מותו, וְאֵינָן נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאֵם.
