152. דרך ארץ (ג)

נֶאֱמַר בְּמִשְׁלֵי "טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב", וְלָכֵן לְעוֹלָם יֵשֵׁב אָדָם לְמַטָּה מִמַּה שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ, וְלֹא יַעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת עַד שֶׁיַּפְצִירוּ בּוֹ עַד בּוֹשׁ. וּלְעוֹלָם יְכַבֵּד לְכָל אָדָם בְּכָבוֹד מְעַט יוֹתֵר מִמַּה שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁרָאוּי לְכַבְּדוֹ, כִּי מַה אִכְפַּת לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּבוֹד יוֹתֵר, וְאִם רוּחַ חֲבֵרוֹ נוֹחָה הֵימֶנּוּ – לְמִצְוָה תֵּחָשֵׁב לוֹ. וּבִפְרָט לְאוֹרְחִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, יְכַבְּדֵם יוֹתֵר מִדַּאי, כִּי בְּכָךְ הוּא גּוֹמֵל חֶסֶד. וְשָׁנִינוּ 'אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד הַמְּכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת'. וְצָרִיךְ דַּעַת לֵירֵד לְסוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ, כִּי יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, שֶׁחוֹשֵׁב לִמְצוֹא בָּהּ חֵן בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, עַל כֵּן צָרִיךְ לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בְּחָכְמָה וְלִהְיוֹת שׁוֹמֵעַ לְעֵצָה לָדַעַת אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה, וְיִתְפַּלֵּל לַה' שֶׁיְּתַקְנֵהוּ בְּעֵצָה טוֹבָה לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם, וְלִמְצֹא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם, וְכָל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים, חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה'.