משנה ו: מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, עַל זֶה נֶאֱמַר מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת.
מִי שֶׁלֹּא חָג [-שלא הביא עולות ראיה או שלמי חגיגה] בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל – יכול להביא קרבן חגיגה אף בשאר ימי חול המועד, וְאף ביוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, שהוא שמיני עצרת, הנחשב רגל בפני עצמו, ניתן להשלים בו את הבאת הקרבנות הללו. ואפילו בחג השבועות, שאינו אלא יום אחד, ניתן להביא קרבן חגיגה בשבעת הימים שאחריו. אבל אם עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, והפסיד מצוה זו, ועַל זֶה נֶאֱמַר 'מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת'.
