ט גֹּ֣ל אֶל־יְהוָ֣ה יְפַלְּטֵ֑הוּ יַ֝צִּילֵ֗הוּ כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בּֽוֹ׃ י כִּֽי־אַתָּ֣ה גֹחִ֣י מִבָּ֑טֶן מַ֝בְטִיחִ֗י עַל־שְׁדֵ֥י אִמִּֽי׃ יא עָ֭לֶיךָ הָשְׁלַ֣כְתִּי מֵרָ֑חֶם מִבֶּ֥טֶן אִ֝מִּ֗י אֵ֣לִי אָֽתָּה׃
֍ ֍ ֍
(ט) וכך הם אומרים בלעגם, כאשר הם רואים שאני בוטח בה' ומקוה לישועתו, גֹּל [-הנה הוא מתגלגל ומתפתל במכאוביו, כדרך התולעת] ומקווה אֶל יְיָ כדי שיְפַלְּטֵהוּ, נראה עתה אם אכן יַצִּילֵהוּ, כִּי [-כיון שהוא] חָפֵץ בּוֹ.
(י) ומדוע הם אכן לועגים ואומרים כן, ואין אומרים כן על מלכים ואומות אחרות, הרי זה רק כיון שמעולם היית מושיע את ישראל, וממשיל עתה את האומה כולה לתינוק הנולד, ועל כך אומר, כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן – בעת שהוצאת אותנו ממצרים, שהיינו משולים לתינוק הנולד, אתה היית כביכול המיילד שלנו, ואתה הכנת לי את המאכלים הראויים לי, בהיותך מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי.
(יא) ורק עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם, וכמו התינוק שמתה אמו בלידתו, ונמסר ליד אוֹמֵן שיגדלנו, ואפילו מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה, כי גם בהיותם ממצרים [לפני שכביכול 'נולדו' להיות אומה בפני עצמה] היתה השגחת ה' חופפת עליהם שלא יאבדו. וכיון ששם ה' נקרא עלינו תמיד, והיו הגוים רגילים לראות שה' משגיח על עמו ומיטיב להם, לכן עתה ישימו ליבם לכך שעזבת אותנו, ועל כך יחרפו אותנו וילעגו לנו, מה שלא היה נעשה אילו לא היה שמך נקרא עלינו מעולם.
