השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שלישי
החשבון העשרים ושמונה: חשבון האדם עם נפשו אחרי שיבטח בה', וישליך עליו יהבו, וימסור אליו את נפשו ונפש בניו וממונו וכל ענייניו, ויגזור עליו ה' דבר שאינו כרצונו, לא ידאג על הדבר, ולא יסיר את בטחונו בה'. וידמה זאת בדעתו לאדם הנותן מתנה לחבירו, והלה עושה בה כרצונו, שאין לנותן תרעומת עליו, וכך לאחר שנתן האדם לה' את נפשו וממונו בבטחונו בו, וה' עושה בו כפי הטוב בעיניו, אין ראוי שיתאבל וידאג האדם על כך, אלא יסמוך על הנהגתו המעולה וגזירותיו הנכונות, ולא יחזור בו מבטחונו בה'. וכל שכן שהאדם אינו 'נותן מתנה' לה', אלא האדם הוא אחד מיצורי ה', התלוי בו ומונהג על ידו תמיד באופן הטוב ביותר עבורו, גם אם אין האדם מבין זאת כעת.
