משנה ח: הֶתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִין בָּאֲוִיר, וְאֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ. הִלְכוֹת שַׁבָּת, חֲגִיגוֹת וְהַמְּעִילוֹת, הֲרֵי הֵם כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִין בְּשַׂעֲרָה, שֶׁהֵן מִקְרָא מֻעָט וַהֲלָכוֹת מְרֻבּוֹת. הַדִּינִין, וְהָעֲבוֹדוֹת, הַטַּהֲרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת, וַעֲרָיוֹת, יֵשׁ לָהֶן עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, הֵן הֵן גּוּפֵי תּוֹרָה.
משנתנו מביאה עניני הלכות שונים, מהם המפורשים בתורה ומהם שרק נרמזו בה, וביניהם הלכות קרבן חגיגה:
הֶתֵּר נְדָרִים – דין זה שחכם יכול להתיר את הנדר, הוא מהדינים הפּוֹרְחִין בָּאֲוִיר, כלומר, שלא נאמרו בפירוש בתורה, אלא רק נרמזו בה, וְאֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ – לא היו חכמים יכולים לסמוך על רמזים אלו בפני עצמם כדי ללמוד את דיני התרת נדרים, אלא אלו דינים שקיבלו אותם חכמים במסורת, בתורה שבעל פה, וסמכום על פסוקים בתורה. הִלְכוֹת שַׁבָּת, הלכות חֲגִיגוֹת האמורים במסכת זו, וְהַמְּעִילוֹת – דיני 'מעילה', כלומר דינו של המשתמש שלא כדין בממון הקדש, הֲרֵי הֵם כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִין בְּשַׂעֲרָה, לפי שֶׁהֵן מִקְרָא מֻעָט וַהֲלָכוֹת מְרֻבּוֹת – יש בהן הלכות שתלויות ברמז שבפסוק, והרי זה כהר גדול התלוי בשערה דקה. הַדִּינִין – דיני ממונות, וְהָעֲבוֹדוֹת – עבודת הקרבנות, דיני הַטַּהֲרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת, וַעֲרָיוֹת – הלכות איסורי אישות, יֵשׁ לָהֶן עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, שהרי כל אלו מפורשים בתורה היטב. מסיימת המשנה, וכל אותן הלכות, בין המפורשות בתורה, בין הרמוזות בה, ובין אלו שהן כהרים התלויים בשערה, הֵן הֵן גּוּפֵי תּוֹרָה – כל אלו הם גופי ועיקרי התורה, ואין חילוק ביניהם לענין זה.
