כט) אין רוחצין במים שמשלשלין, ולא בטיט שטובעין בו, ולא במי משרה הבאושים, ולא בים סדום [-ים המלח], ולא במים הרעים שבים הגדול, מפני שכל אלו צער הן, וכתוב 'וקראת לשבת עונג', לפיכך, אם לא נשתהה בהם, אלא עלה מיד, אף על פי שיש לו חטטין בראשו, ומים אלו מרפאים אותם, מותר:
ל) אין מתגרדין במגרדת, ואם היו ידיו מלוכלכות בצואה או בטיט, גורד כדרכו ואינו חושש. סָכִין ומפרכין [-מגרדים] לאדם כדי לענג, אבל לא לבהמה, ואם היה לה צער, מותר להסיר צערה בסיכה ופירוך. בהמה שאכלה כרשינין הרבה, מריצין אותה בחצר בשביל שתתרפא. ואם אחזה דם, מעמידין אותה במים בשביל שתצטנן, ואין חוששין שמא ישחק לה סמנין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
