פרק ט, משנה א: אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בִנְגָעִים אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. אֵין הַכֹּהֲנִים לוֹבְשִׁין לְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר רְחֵלִים שֶׁטְּרָפָן זֶה בָזֶה, אִם רֹב מִן הַגְּמַלִּים, מֻתָּר, וְאִם רֹב מִן הָרְחֵלִים, אָסוּר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, אָסוּר. וְכֵן הַפִּשְׁתָּן וְהַקַּנְבּוֹס שֶׁטְּרָפָן זֶה בָזֶה:
פרק ט, משנה א: פרק זה עוסק בדיני כלאי בגדים, ומשנתנו פותחת במינים שנאמר בהם איסור כלאים, ואגב כך מביאה דינים נוספים שנאמרו במינים אלו: אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא צֶמֶר [-צמר רחלים או אילים, שהוא היחיד המכונה בתורה 'צמר' סתם] וּפִשְׁתִּים, אבל שאר המינים אינם נאסרים זה עם זה, ולא עם צמר לבד או פשתן לבד. וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בִנְגָעִים – אין נגעי בגדים נוהגים אֶלָּא בצֶמֶר וּפִשְׁתִּים, שנאמר (ויקרא י"ג מ"ז) "וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים". אֵין הַכֹּהֲנִים לוֹבְשִׁין לְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא בגדי צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, שנאמר בבגדי כהונה לשון 'שש' ולשון 'בד', והיינו פשתן, שהוא צומח 'בד', כלומר קנה בודד מכל גרעין. וכן נאמר בבגדי כהונה 'תכלת וארגמן ותולעת שני', וכל אלו הם צמר הצבוע בצבעים שונים.
צֶמֶר גְּמַלִּים, שאינו כלאיים עם הפשתן, וְצֶמֶר רְחֵלִים שיש בו דיני כלאיים, שֶׁטְּרָפָן [-שעירבן] זֶה בָזֶה, אִם רֹב הצמר הוא מִן הַגְּמַלִּים, מֻתָּר לערב בהם פשתן, כיון שצמר הרחלים בטל ברוב. וְאִם רֹב הצמר הוא מִן הָרְחֵלִים, אָסוּר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – אם צמר הרחלים וצמר הגמלים שוים בכמותם, אָסוּר לערב בהם פשתן. וְכֵן הַפִּשְׁתָּן וְהַקַּנְבּוֹס שֶׁטְּרָפָן – שעירבן זֶה בָזֶה, אם הרוב הוא פשתן אסור לערב בהם צמר, ואם הרוב הוא קנבוס מותר לערב בהם צמר.
