משנה ב: שְׁנֵי אַחִים וּמֵת אַחַד מֵהֶן, וְיִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהֶן אָח, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, וָמֵת, הַשְּׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה, אוֹ חוֹלֵץ לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה:
משנה ב: היו שְׁנֵי אַחִים, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן ללא בנים, וְיִבֵּם האח הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וְאַחַר כָּךָ נוֹלַד לָהֶן אָח, וּמֵת האח השני שייבם את אשת הראשון, אף על פי שנולד האח אחרי היבום, סובר תנא קמא שהדין שוה לגמרי לאופן של המשנה הקודמת, שבו נולד האח השלישי קודם היבום, ואף בזה האשה הָרִאשׁוֹנָה, שהיתה אשת האח הראשון, יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה, שהיתה רק אשת השני, נפטרת מיבום וחליצה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָּהּ האח השני מַאֲמָר, והיינו קידושין דרבנן, וּמֵת, השְׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. אמנם באופן זה, שנולד האח השלישי אחרי שכבר ייבם האח השני את אשת האח הראשון, רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר, כיון שכשנולד השלישי לא היתה אשת הראשון זקוקה לו כלל, שהרי כבר היתה נשואה לאח השני, שייבמה, ונמצא שמעולם לא היתה היא אסורה על השלישי מצד 'אשת אח שלא היה בעולמו' [שהרי כשנולד כבר היתה היא אשתו של האח השני], לכן האח השלישי מותר בה, ומְיַבֵּם לְאֵיזוֹ משתיהן שֶׁיִּרְצֶה, אוֹ חוֹלֵץ לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, ככל שתי נשים שנפלו לפניו ליבום. ורק באופן של המשנה הקודמת, שכאשר נולד האח השלישי עדיין היתה אשת האח הראשון זקוקה ליבום, ונאסרה עליו מדין אשת אח שלא היה בעולמו, אנו אומרים שאיסור זה נשאר עליה לעולם, אף כאשר היא זקוקה ליבום פעם שניה מחמת מיתת האח השני.
