כא הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד־כֶּ֗֝לֶב יְחִֽידָתִֽי׃ כב הֽ֭וֹשִׁיעֵנִי מִפִּ֣י אַרְיֵ֑ה וּמִקַּרְנֵ֖י רֵמִ֣ים עֲנִיתָֽנִי׃ כג אֲסַפְּרָ֣ה שִׁמְךָ֣ לְאֶחָ֑י בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל אֲהַלְלֶֽךָּ׃ כד יִרְאֵ֤י יְהוָ֨ה ׀ הַֽלְל֗וּהוּ כָּל־זֶ֣רַע יַֽעֲקֹ֣ב כַּבְּד֑וּהוּ וְג֥וּרוּ מִ֝מֶּ֗נּוּ כָּל־זֶ֥רַע יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(כא) הַצִּילָה מֵחֶרֶב של הציידים את נַפְשִׁי, מִיַּד כֶּלֶב הנשלח על ידי הציידים, הצל את יְחִידָתִי – הדבר היחיד שנשאר לי, שהוא חיי נפשי.
(כב) ומתאר כאילו בין הבאים לתופסו היה אריה, וכבר תפסו בפיו, ועל כך אומר ומבקש הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה, וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי, וכאילו בא ראם והרים את האריה בקרניו, ובהיותו בפי האריה, על קרני הראם, הוא מודה לה' על שענה לתפילתו.
(כג) ובהיותי שם, בקרני הראם, אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי, שהם תלמידי חכמים, בְּתוֹךְ קָהָל של עשרה מישראל אֲהַלְלֶךָּ [וכפי הדין שמברכים ברכת 'הגומל' בפני עשרה מישראל, ושנים מהם תלמידי חכמים].
(כד) וכך אוֹמַר להם כאשר אהלל אותך, יִרְאֵי יְיָ, שהם החשובים ביותר, הַלְלוּהוּ, ובין השומעים את ההלל יהיו שני חלקים, 'יעקב' ו'ישראל', ועל כך אומר, כָּל זֶרַע יַעֲקֹב, שהם המון העם, כַּבְּדוּהוּ, שזו דרגה נמוכה, וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל – וזרע ישראל, שהם גדולים וחשובים יותר מ'זרע יעקב', תתייראו מה', שזו דרגה גבוהה יותר מהכבוד [כי הכבוד עשוי לבוא גם מחמת שהוא בורא ומנהיג הכל, ללא ההכרה בהשגחתו. ואילו היראה באה בהכרח מחמת ההכרה בהשגחתו הפרטית להעניש ולתת שכר].
