משנה ב: הַשִּׁירָיִים וְהַכָּלָךְ אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, אֲבָל אֲסוּרִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן. הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בָּהֶן. אֵין עֲרַאי לְכִלְאָיִם. וְלֹא יִלְבַּשׁ כִּלְאַיִם אֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי עֲשָׂרָה, אֲפִלּוּ לִגְנֹב אֶת הַמֶּכֶס:
משנה ב: הַשִּׁירָיִים – משי הדומה לפשתן, וְהַכָּלָךְ – משי הדומה לצמר, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, אֲבָל כיון שהם דומים לצמר ופשתן, אֲסוּרִים – שיריים עם צמר, או כלך עם פשתן, או אף שיריים וכלך יחד, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן, שנראה הדבר כצמר ופשתן יחד [והיינו כיון שבאותו זמן לא היה המשי מצוי, והיו טועים בו, אך בזמן הזה, שהמשי מצוי והכל מכירים אותו, אין בו איסור משום מראית עין].
הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם איסור כִּלְאַיִם, כיון שנאמר 'ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך', לא אסרה תורה אלא בהעלאה על גוף האדם, ולא במצעות שתחתיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בָּהֶן, מחשש שמא יכרך על גופו חוט של שעטנז. והיתר זה הוא רק במצעים קשים, וגם אין תחתם דבר רך, אך במצעים רכים, או אפילו קשים המונחים על גבי דבר רך, אסור.
אֵין עֲרַאי לְכִלְאָיִם – אין היתר ללבוש כלאים אפילו בדרך עראי. וְלֹא יִלְבַּשׁ אדם בגד כִּלְאַיִם אֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי עֲשָׂרָה בגדים אחרים, ואֲפִלּוּ אם עושה כן כדי לִגְנֹב אֶת הַמֶּכֶס, שלא יצטרך לשלם מכס על הבגדים שהוא מעביר [ואפילו באופן שמותר לעשות כן מצד דיני ממונות, כגון במוכס גזלן], הדבר אסור.
