וּבְעִנְיַן הִלּוּל בְּנֵי אָדָם, בְּהִלּוּל מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים יֵשׁ בַּדָּבָר צַד מִצְוָה, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ בְּנֵי אָדָם וַאֲשֶׁר יִלְמְדוּ לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂיהֶם, כִּי קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה, אֲבָל צָרִיךְ לִשְׁקוֹל בַּפֶּלֶס שֶׁלֹּא תְּהֵא מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה, כְּגוֹן לוֹמַר שִׁבְחוֹ בְּפָנָיו, שֶׁאָז יוּכַל לָבוֹא לִידֵי גַּאֲוָה, וְעוֹבֵר הַמְּשַׁבְּחוֹ עַל "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל", וְכֵן אִם אוֹמֵר שִׁבְחוֹ בִּפְנֵי שׂוֹנְאָיו, הֲרֵי הוּא נִכְשָׁל בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁמִּתּוֹךְ שִׁבְחוֹ בָּא לִידֵי גְּנוּתוֹ. וְכֵן יֵשׁ לוֹ לְהִזָּהֵר כְּשֶׁמְּסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, שֶׁלֹּא יְהֵא בִּפְנֵי אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁיַּפִּילוֹ בּוֹ עַיִן הָרַע. וְכֵן יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִגְרֹם הֶפְסֵד אוֹ שׁוּם דְּבַר נֵזֶק לַחֲבֵרוֹ עַל יְדֵי שְׁבָחָיו, שֶׁלֹּא לְרָצוֹן יִהְיֶה לוֹ בְּשַׁבְּחוֹ אוֹתוֹ, בְּדוֹמֶה לְמַה שֶׁנֶּאֱמַר "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים – קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ".
וְלִפְעָמִים רָאוּי לְהַלְּלוֹ בְּפָנָיו עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וּלְהוֹדִיעוֹ גֹּדֶל מִצְוָתוֹ וּמַתָּן שְׂכָרוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק בְּמִנְהָגוֹ הַטּוֹב וְכֹה יוֹסִיף, אֲבָל רָאוּי לְצָרֵף בִּדְבָרָיו לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ כִּי לְכָךְ הָיְתָה יְצִירָתוֹ, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ.
