כה כִּ֤י לֹֽא־בָזָ֨ה וְלֹ֪א שִׁקַּ֡ץ עֱנ֬וּת עָנִ֗י וְלֹֽא־הִסְתִּ֣יר פָּנָ֣יו מִמֶּ֑נּוּ וּֽבְשַׁוְּע֖וֹ אֵלָ֣יו שָׁמֵֽעַ׃ כו מֵ֥אִתְּךָ֗ תְּֽהִלָּ֫תִ֥י בְּקָהָ֥ל רָ֑ב נְדָרַ֥י אֲ֝שַׁלֵּ֗ם נֶ֣גֶד יְרֵאָֽיו׃ כז יֹֽאכְל֬וּ עֲנָוִ֨ים ׀ וְיִשְׂבָּ֗עוּ יְהַֽלְל֣וּ יְ֭הוָה דֹּ֣רְשָׁ֑יו יְחִ֖י לְבַבְכֶ֣ם לָעַֽד׃ כח יִזְכְּר֤וּ ׀ וְיָשֻׁ֣בוּ אֶל־יְ֭הוָה כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִֽשְׁתַּחֲו֥וּ לְ֝פָנֶ֗יךָ כָּֽל־מִשְׁפְּח֥וֹת גּוֹיִֽם׃ כט כִּ֣י לַֽ֭יהוָה הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם׃
֍ ֍ ֍
(כה) כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי – כי הסבל והעוני של העני לא באו מחמת שה' מבזה אותו כדרך שמבזים בעלי חיים שאין להם חשיבות, ואף לא מחמת שה' משקץ אותו ומואס בו, וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ – ואף לא מחמת שהסתיר פניו ממנו, כי לא סילק ה' את השגחתו מיושבי העולם, וכיון שכך, וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו – כאשר העני קרא ושיוע לה', שָׁמֵעַ – קיבל ה' את תפילתו ושוועתו להצילו.
(כו) מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי בְּקָהָל רָב – ממך השגתי את ההילול שאני מהלל אותך בקהל גדול [כאמור בפסוק כ"ג], על ידי שהראית לי את השגחתך ורחמיך, נְדָרַי אֲשַׁלֵּם להקריב קרבן תודה, נֶגֶד יְרֵאָיו, כפי שצריך האדם להביא על נס שאירע לו.
(כז) ואומר עתה לכהנים המקריבים את זבחי התודה, יֹאכְלוּ הכהנים העֲנָוִים מבשר הזבח, וְיִשְׂבָּעוּ, ואחר כך יְהַלְלוּ את יְיָ דֹּרְשָׁיו, ועל ידי זה יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד, כי הלב הניזון מבשר הזבח יקבל שפע רוחני ממזון קדוש זה, עד שעל ידי כך יחיה חיים נצחיים.
(כח) יִזְכְּרוּ את דברי, וְיָשֻׁבוּ אֶל יְיָ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ – כל הגויים שבכל קצוות הארץ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם.
(כט) ומבאר מדוע ישובו אל ה' כל אפסי ארץ, כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה – כי המלוכה האמיתית שאינה תלויה בבחירת בני האדם היא רק לה', שהוא מולך על כל העולם מחמת שהוא ברא את כולם, וכאשר יזכרו זאת כל גויי הארץ ישובו בתשובה לשמוע בקול ה'. והטעם שישתחוו לפניך כל משפחות הגויים הוא וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם – כיון שיש לה' ממשלה ושלטון על כל הגוים להענישם ולשלוט עליהם ביד חזקה, ומחמת כן ישתחוו לו בעל כרחם, מצד האימה והפחד.
