א) יש מן הקרבנות שבאות נקבות, ויתכן שתתעבר הבהמה ותלד בקדושתה, וכיצד הוא דין ולדות הקדשים, ולד שלמים או ולד תמורת שלמים, הרי אלו כשלמים, והן עצמן דינם כשלמים לכל דבר. וכן ולד התודה, ולד תמורה של תודה, הרי אלו יקרבו כתודה, אלא שאינן טעונין לחם, לפי שאין מביאין לחם אלא עם התודה עצמה, שנאמר 'על זבח התודה', עליו ולא על ולדה, ולא על תמורתה, כמו שביארנו. במה דברים אמורים, בולדות עצמן, אבל ולדי ולדות אינן קריבין, והטעם לכך, שמתוך מעשיו, שהמתין כל כך הרבה זמן עד שילדו ולדי ולדות ניכר שהוא משהה אותן בכוונה כדי לגדל מהן עדרים עדרים של קרבנות, ולפיכך קונסין אותו, ולא יקריבם.
ב) ולד החטאת, ימות, ואין צריך לומר שכך הדין בולד תמורתה של החטאת.
