משנה ה: יוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּאוֹתוֹ וֶאֶת בְּנוֹ, הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלָּיְלָה. אֶת זוֹ דָרַשׁ שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא, נֶאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (בראשית א), יוֹם אֶחָד, וְנֶאֱמַר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ (ויקרא כב), יוֹם אֶחָד. מַה יּוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה, אַף יוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, הַיוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלָּיְלָה:
משנה ה: נאמר בפסוק (ויקרא כב כח) 'וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד', ומבארת המשנה, 'יוֹם אֶחָד' הָאָמוּר בְּאיסור 'אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ', הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלָּיְלָה, כלומר, שאם שחט את הבהמה הראשונה בלילה, אסור לשחוט את בנה או אמה כל הלילה והיום שלאחריו, אך אם שחט ביום, מותר לשחוט את השניה בלילה שאחריו. אֶת הדרשה הזוֹ דָרַשׁ שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא, נֶאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (בראשית א ה) 'יוֹם אֶחָד', וְנֶאֱמַר בְּאיסור אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ (ויקרא כב כח) לשון 'יוֹם אֶחָד', ויש ללומדם זה מזה, מַה 'יּוֹם אֶחָד' הָאָמוּר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה, שהרי נאמר שם 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר', אַף 'יוֹם אֶחָד' הָאָמוּר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, הַיוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלָּיְלָה [אף שברוב מצוות התורה היום הולך אחר הלילה, הוצרכה המשנה להשמיע זאת ואף לדרוש כן מפסוק, כיון שדין זה נאמר בפרשת קרבנות, ולגבי אכילת בשר הקרבנות הלילה הולך אחרי היום, שנאמר (ויקרא ז טו) 'וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר', הרי ש'ביום קרבנו' כולל את הלילה שלאחריו, היה מקום לומר שגם באיסור אותו ואת בנו הלילה הולך אחרי היום, ולכן יש צורך בדרשה זו ללמדנו שהיום הולך אחר הלילה].
