משנה ד: עֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין יוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת. וּמוֹדִים שֶׁאִם חָל לִהְיוֹת בַּשַׁבָּת, שֶׁיּוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת. וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׁ בְּכֵלָיו וּמֻתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית שֶׁלֹּא לְקַיֵּם דִּבְרֵי הָאוֹמְרִין עֲצֶרֶת אַחַר הַשַּׁבָּת.
משנה זו מביאה דין נוסף שעולה ממחלוקת בית שמאי ובית הלל במשנה הקודמת, לגבי הקרבת עולות ראיה ושלמי חגיגה ביום טוב. כפי שהתבאר לעיל (פ"א מ"ו), כשם שבפסח וסוכות ניתן להקריב עולות ראיה ושלמי חגיגה גם בימי חול המועד, כך לחג השבועות יש שבעה ימים אחריו, בהם ניתן להקריב קרבנות אלו. עֲצֶרֶת – יום טוב של שבועות, שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, 'יוֹם טְבוֹחַ' – יום הקרבת קרבנות החג, שהם עולות ראיה ושלמי חגיגה, הוא לאַחַר הַשַּׁבָּת, לפי שאין קרבנות אלו דוחים את יום טוב, ובודאי לא את השבת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין יוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת – אין צורך כלל ביום מסוים לאחר שבועות להקרבת הקרבנות, שהרי מותר להקריבם ביום טוב עצמו, וכמו שהתבאר במשנה הקודמת [והוצרכה המשנה לחזור ולהשמיע את מחלוקתם לגבי שבועות, כדי שלא נסבור שבנידון זה יודו בית שמאי שמקריבים ביום טוב שחל בערב שבת, מחמת שאי אפשר להקריב למחרתו, שהוא שבת]. וּמוֹדִים בית הלל לבית שמאי שֶׁאִם חָל יום טוב לִהְיוֹת בַּשַׁבָּת, שֶׁיּוֹם טְבוֹחַ הוא אַחַר הַשַּׁבָּת, מאחר והקרבת קרבנות אלו אינה דוחה את השבת.
מוסיפה המשנה דינים הנוהגים ב'יום טבוח': וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׁ בְּכֵלָיו – בשמונת בגדי כהונה גדולה, שהיה רגיל ללובשם ולעבוד רק בשבתות וימים טובים, או שאר ימי התכנסות גדולה של ישראל, וביום זה אמרו שלא ילבשם, וּמֻתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית ביום זה. והטעם שאמרו כן, כדי שֶׁלֹּא לְקַיֵּם את דִּבְרֵי הצדוקים הָאוֹמְרִין שלעולם עֲצֶרֶת – חג השבועות, חל מיד אַחַר הַשַּׁבָּת, כיון שהם מפרשים את הפסוק 'ממחרת השבת' כפשוטו, שספירת העומר מתחילה ביום ראשון, וממילא גם חג השבועות תמיד חל ביום ראשון [ואילו חז"ל פירשו ש'ממחרת השבת' היינו ממחרת יום טוב של פסח], וכיון ש'יום טבוח' חל באותו יום ראשון שלדברי הצדוקים הוא יום טוב של שבועות, רצו חז"ל להראות לכל שאין זה יום טוב, ואסרו על הכהן הגדול להתנאות בבגדיו, והתירו יום זה בהספד ותענית.
