משנה ד: תַּכְרִיכֵי הַמֵּת וּמַרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאָיִם. לֹא יִתֵּן הַמַּרְדַּעַת עַל כְּתֵפוֹ, אֲפִלּוּ לְהוֹצִיא עָלֶיהָ זֶבֶל:
משנה ד: תַּכְרִיכֵי הַמֵּת, וּמַרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאָיִם, והטעם בתכריכי המת הוא כיון שמת פטור מהמצוות, והטעם במרדעת הוא כיון שהיא קשה מאד, ואפילו אם האדם נוגע בה אין חשש שיכרך חוט על אצבעו. אמנם לא התירו מרדעת של חמור אלא כאשר האדם יושב עליה, שאז יש בכך שתי סיבות להתיר, שאין זו דרך העלאה, ושהמרדעת קשה ביותר, אך לֹא יִתֵּן את הַמַּרְדַּעַת עַל כְּתֵפוֹ, דרך העלאה, אֲפִלּוּ אם עושה כן כדי לְהוֹצִיא עָלֶיהָ זֶבֶל, כיון שדרך העלאה אסור מהתורה בדבר רך, אסרוהו חכמים גם בדבר קשה.
