משנה ה: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם לְחֻלִּין, וְלַמַּעֲשֵׂר וְלַתְּרוּמָה. וְלְקֹּדֶשׁ, מַטְבִּילִין. וְלַחַטָּאת, אִם נִטְמְאוּ יָדָיו נִטְמָא גּוּפוֹ.
ממשנה זו ואילך דנה המסכת בדיני טומאה וטהרה, כיון שבשלשת הרגלים היו כל ישראל מטהרים את עצמם, כדי שיוכלו לאכול את הקרבנות בטהרה, ולהלן יובאו דיני טהרה מיוחדים הנוהגים ברגלים.
נוֹטְלִין לַיָּדַיִם – נוטלים ידים לפני האכילה, לְאכילת חֻלִּין, וְלַמַּעֲשֵׂר – מעשר שני, וְלַתְּרוּמָה. וְאילו לְאכילת בשר קֹּדֶשׁ של קרבנות, מַטְבִּילִין – יש צורך בטבילת הידים במקוה כשר של ארבעים סאה, ואף על פי שלא נטמאו הידים. וְלַחַטָּאת – הבא לגעת ב'מי חטאת', כלומר באפר פרה אדומה, עשו בו מעלה יתירה, שאִם נִטְמְאוּ יָדָיו באחד מהדברים שגזרו עליהם חכמים שהם מטמאים את הידים, כגון מאכלים ומשקים טמאים, הרי זה כאילו נִטְמָא כל גּוּפוֹ, וצריך לטבול כולו במקוה כשר.
