ולפי ערך גודל אוצר היראה אשר הכין לו האדם, כן על זה הערך יוכל ליכנס ולהשתמר ולהתקיים בתוכו תבואות התורה, כפי אשר יחזיק אוצרו. שאם הכין לו האדם אוצר גדול של יראת ה' טהורה, כן ה' יתן לו חכמה ותבונה ברוב שפע, כפי שתחזיק אוצרו. ואם לא הכין האדם אף אוצר קטן, שאין בו יראתו יתברך כלל ח"ו, גם הוא יתברך לא ישפיע לו שום חכמה כלל, אחר שלא תתקיים אצלו, כי תורתו נמאסת ח"ו.
הגם שהיראה היא מצוה אחת, ואמרו בירושלמי ריש פאה שכל המצוות אינן שוות לדבר אחד מן התורה, אמנם מצות קניית היראה ממנו יתברך רבה היא מאד, מצד שהיא מוכרחת לעיקר הקיום ושימור התורה הקדושה, ובלתה גם נמאסת ח"ו בעיני הבריות. לכן צריכה שתקדם אצל האדם, קודם עסק התורה. (נפש החיים, ד, ה)
