א מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד יְהוָ֥ה רֹ֝עִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר׃ ב בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל־מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַֽהֲלֵֽנִי׃ ג נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי־צֶ֗֝דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
פרק כג
במזמור זה יתאר דוד את קורות חייו מאז שהיה רועה צאן ועד שעלה לגדולה למלוך על ישראל, ויאמר כי באמת הימים המאושרים שלו היו כשהתבודד לבדו לפני ה', ובעל כרחו נטלו ה' לרעות את עמו, אך גם אז היתה נפשו קרובה לחיי ההתבודדות ומהלכת לפני ה':
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד, בימי נערותי הייתי כמו שה הנמצא במדבר, אשר יְיָ הוא רֹעִי, ועל ידי זה לֹא אֶחְסָר דבר.
(ב) ובאותם ימים בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי [-יושיב אותי], עַל מֵי מְנֻחוֹת – במקום מים צלולים ונקיים יְנַהֲלֵנִי, כי באותו זמן היה דוד מתבודד עם קונו, מזמר לפניו בכנור שירי דבקותו בה', והם היו הימים המאושרים ביותר בחייו.
(ג) כיון שרצון ה' היה שדוד ימלוך על ישראל וינהיג אותם, סיבב את הדברים באופן שיבוא לבית שאול המלך לנגן לפניו, ושם היטה ה' את רוח נפשו של דוד לקנא קנאת ה' ולהלחם בגלית הפלשתי, ומדמה את מצבו אז לשה שהתחיל לנהוג בפראות ובשובבות, ועל כך אומר, גם כאשר נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב – ה' עשה אותי שובב ופראי, שאין זו הדרך הראויה לנהוג בה תמיד אלא בזמנים מסוימים שיש בכך צורך, יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק – הנחה אותי ה' במעגל, שזו הנטיה מהדרך הישרה לזמן קצר והחזרה לדרך הישרה, והיה זה כדי לעשות צדק ולנקום את נקמת ה' וישראל מהפלשתים, לְמַעַן שְׁמוֹ, כי על ידי זה התקדש שם שמים בפני האומות.
