פרק ו, משנה א: כִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בַּחֻלִּין אֲבָל לֹא בַמֻּקְדָּשִׁים. וְנוֹהֵג בַּחַיָּה וּבָעוֹף, בַּמְּזֻמָּן וּבְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. וְנוֹהֵג בַּכּוֹי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְיוֹם טוֹב. וְאִם שָׁחֲטוּ, אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ:
פרק ו, משנה א: נאמר בתורה (ויקרא יז יג) 'וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר'. פרק זה עוסק בדינים שונים השייכים למצוה זו: חיוב כִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בַּחֻלִּין, אֲבָל לֹא בַמֻּקְדָּשִׁים – בקרבנות העוף, וכן בעופות וחיות של בדק הבית. וְנוֹהֵג בַּחַיָּה וּבָעוֹף, כמפורש בפסוק, אבל לא בבהמה, בַּמְּזֻמָּן – בעוף הגדל בבית, וּבְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. וְנוֹהֵג בַּכּוֹי – מין בעל חיים שלא הכריעו חכמים אם הוא בהמה או חיה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ – את הכוי בְיוֹם טוֹב, כיון שאסור לחפור בעפר כדי לקיים מצוה זו במקום ספק, וְאִם שָׁחֲטוֹ ביום טוב, אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ, ואף אם יש לו עפר מוכן אסור, כיון שהרואה יחשוב שעשה מלאכה כדי לכסות בעפר, ומתוך כך יבוא לחשוב שהוא חיה גמורה, ויבוא להתיר את הַחֵלֶב שלו באכילה, כדין חֵלֶב חיה המותר באכילה, ובאמת זהו ספק, כיון שאם הוא מין בהמה חֶלְבּוֹ אסור באכילה, והרי זה ספק איסור כרת.
