משנה ו: הַטּוֹבֵל לַחֻלִּין וְהֻחְזַק לַחֻלִּין, אָסוּר לַמַּעֲשֵׂר. טָבַל לְמַּעֲשֵׂר וְהֻחְזַק לְמַּעֲשֵׂר, אָסוּר לַתְּרוּמָה. טָבַל לַתְּרוּמָה וְהֻחְזַק לַתְּרוּמָה, אָסוּר לַקֹּדֶשׁ. טָבַל לַקֹּדֶשׁ וְהֻחְזַק לַקֹּדֶשׁ, אָסוּר לַחַטָּאת. טָבַל לֶחָמוּר, מֻתָּר לַקַּל. טָבַל וְלֹא הֻחְזַק, כְּאִלּוּ לֹא טָבָל.
משנתנו ממשיכה לבאר דין נוסף שתיקנו חכמים בהלכות טהרה, שהטובל צריך לכוין להיטהר בטבילתו לשם אכילת הדבר שלשמו הוא טובל. הַטּוֹבֵל לַחֻלִּין וְהֻחְזַק לַחֻלִּין – אדם המקפיד לאכול אפילו דברי חולין רק כשהוא טהור, וטבל לשם אכילת חולין, אָסוּר לַמַּעֲשֵׂר – אין טבילה זו מועילה לו לאכול מעשר שני בירושלים, שיש חיוב לאוכלו בטהרה, עד שיטבול לשם אכילת מעשר שני. טָבַל לְאכילת מַּעֲשֵׂר שני וְהֻחְזַק טהור לְאכילת מַּעֲשֵׂר שני, אָסוּר לַתְּרוּמָה, שחומרתה גדולה יותר. טָבַל לַתְּרוּמָה וְהֻחְזַק לַתְּרוּמָה, אָסוּר לַקֹּדֶשׁ – לאכילת בשר קרבנות. טָבַל לַקֹּדֶשׁ וְהֻחְזַק לַקֹּדֶשׁ, אָסוּר לַחַטָּאת – לנגיעה ב'מי חטאת', אפר פרה אדומה, שהיא חמורה ביותר. אבל אם טָבַל לֶחָמוּר, מֻתָּר לַקַּל, ולכן אם טבל למי חטאת, מותר בכל, ואם טבל לתרומה מותר אף במעשר. מי שטָבַל וְלֹא הֻחְזַק – לא התכוין בטבילתו להטהר לצורך אכילת דבר מסוים, אלא להתרחץ בלבד, כְּאִלּוּ לֹא טָבָל, ואסור לאכול כל דבר הצריך טבילה, ואפילו מעשר, אבל מותר הוא באכילת חולין [אף אם הוא נוהג לאכול חולין בטהרה], שאין חולין צריכים כוונה כלל.
