משנה ח: מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַבֵּם. וְאִם קָדַם הַקָּטָן, זָכָה. הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, אוֹ עַל הַנָּכְרִית וְנִתְגַּיְּרָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס. וְאִם כָּנַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָדוֹ. הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְהוֹצִיאוּהָ מִתַּחַת יָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּנַס, יוֹצִיא:
משנה ח: מוסיפה המשנה דין השייך בכל מקום שיש בו מצוות יבום ויש כמה אחים למת, מִצְוָה בַּגָּדוֹל לְיַבֵּם – יש מצוה שהגדול שבאחים ייבם, וְאִם קָדַם הַקָּטָן וייבם, זָכָה.
המשנה מבארת עתה שיש אדם שאסור לו מגזירת חכמים לישא אשה מסוימת, הגם שמעיקר דין התורה אינה אסורה עליו: הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה – אדם שיצא עליו קול שבא על שפחה כנענית, וְנִשְׁתַּחְרְרָה, אוֹ שיצא עליו קול שבא עַל הַנָּכְרִית, וְנִתְגַּיְּרָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס – לא ישא את השפחה הזו או את הגיורת הזו, מחשש שיאמרו האנשים שהיה הקול אמת, ונאמר במשלי (ד כד) 'הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה, וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ', וְאִם עבר וכָּנַס, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ, כיון שמשום קול בעלמא אין מוציאים אשה מבעלה, ועוד, שאפילו אם היה הקול אמת, שבא עליה בהיותה שפחה או גויה, הרי לא נאסרה עליו מחמת כן.
הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ – מי שבא על אשת איש, וְהוֹצִיאוּהָ בית דין מחמת כן מִתַּחַת יָדוֹ של בעלה, כדין אשת איש שזינתה, שבית דין מחייבים את בעלה לגרשה, הרי היא אסורה על הבועל מן התורה, כפי שדרשו חכמים מכך שנאמר בפרשת סוטה פעמיים לשון 'נטמאה', ללמד שהיא נאסרת גם על הבעל וגם על הבועל, לפיכך, אַף עַל פִּי שֶׁעבר הבועל וכָּנַס, יוֹצִיא – מחייבים אותו לגרשה.
