משנה י: הֶחָכָם שֶׁאָסַר אֶת הָאִשָּׁה בְּנֶדֶר עַל בַּעְלָהּ, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. מֵאֲנָה, אוֹ שֶׁחָלְצָה בְפָנָיו, יִשָּׂאֶנָּה. מִפְנֵי שֶׁהוּא בֵית דִּין. וְכֻלָּן שֶׁהָיוּ לָהֶם נָשִׁים, וָמֵתוּ, מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָהֶם. וְכֻלָּן שֶׁנִּשְּׂאוּ לַאֲחֵרִים וְנִתְגָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּתְאַלְמְנוּ, מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָהֶן. וְכֻלָּן מֻתָּרוֹת לִבְנֵיהֶם אוֹ לַאֲחֵיהֶן:
משנה י: משנתנו מביאה אופנים נוספים בהם אסור לאדם מסוים לישא אשה, מחמת החשד: הֶחָכָם שֶׁאָסַר אֶת הָאִשָּׁה בְּנֶדֶר עַל בַּעֲלָהּ, כלומר, אשה שנדרה שלא תהנה מבעלה, ולא הפר לה בעלה, ובאה לחכם שיתיר לה את הנדר, ולא מצא לה פתח היתר, ומחמת כן הוצרך בעלה לגרשה, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה – אסור לאותו חכם לישא אותה, מפני שיחשדו בו שנתן בה עיניו, ומחמת כן אמר שאינו מוצא לה פתח, כדי שיצטרך בעלה לגרשה, וישאנה. אבל אם מֵיאֲנָה אוֹ שֶׁחָלְצָה בְּפָנָיו, והיינו קטנה יתומה מאביה, שהשיאוה אחיה ואמה, שהדין הוא שבקטנותה יכולה היא למאן בבעלה ויוצאת ללא גט, ומיאנה בפני אותו דיין והתירה להנשא למי שתרצה, או אשה שמת בעלה ללא בנים, שאחי בעלה צריכים לייבמה או לפוטרה בחליצה, ופטרה אחד האחים בחליצה בפני דיין זה, יִשָּׂאֶנָּה – רשאי אחד הדיינים לישא אותה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֵּית דִּין, כלומר, מיאון וחליצה אינם נעשים בפני דיין אחד אלא בפני שלשה דיינים, ואין חושדים בשלשה דיינים שישנו את הדין כדי שאחד הדיינים יוכל לישא אשה זו.
מוסיפה המשנה תנאי בכל אותם שאסור להם לישא אשה מחמת שהם היו המעידים או הדנים בהוצאתה מבעלה: וְכֻלָּן – כל אותם שאסרנו עליהם לישא אשה מחמת שהם נטלו חלק בהתרתה, שֶׁבשעה שעסקו בהיתרה של אשה זו הָיוּ לָהֶם נָשִׁים, וּמֵתוּ הנשים, מֻתָּרוֹת אותן נשים שהם התירו לִינָּשֵׂא לָהֶם, כיון שבאותה שעה שהעידו או דנו היתה להם אשה, ואף שמותר לאדם לישא שתי נשים אין דרך בני אדם לעשות כן, ולא מסתבר שעשה כן כדי שיוכל לישא את האשה הזו לאחר מיתת אשתו. וְכֻלָּן – כל אותן נשים, שֶׁלאחר שהותרו להינשא נִּשְּׂאוּ לַאֲחֵרִים, וְנִתְגָּרְשׁוּ מאותם אחרים אוֹ שֶׁנִּתְאַלְמְנוּ, מֻתָּרוֹת לִינָּשֵׂא לָהֶן – לאותם עדים או דיינים שהתירום, כיון שבכך שנישאו תחילה לאחרים הוכח שלא היתה מטרת ההיתר כדי לישא אותן. וְכֻלָּן – כל אותן נשים שהותרו, אף שהן אסורות לעד או לחכם או לשליח עצמם שהתירום, מֻתָּרוֹת הן להנשא לִבְנֵיהֶם אוֹ לַאֲחֵיהֶן של אותו עד או חכם, כיון שאין אדם חשוד לעבור עבירה ולהתיר אשת איש לטובת בנו או אחיו.
