ג מִֽי־יַעֲלֶ֥ה בְהַר־יְהוָ֑ה וּמִֽי־יָ֝ק֗וּם בִּמְק֥וֹם קָדְשֽׁוֹ׃ ד נְקִ֥י כַפַּ֗יִם וּֽבַר־לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹֽא־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה׃ ה יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה מֵֽאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ג) ואמנם כיון שה' מנהיג את העולם בהשגחה פרטית כזו, היה ראוי שיהיה חיבור בין בני האדם אל ה', שיהיו אנשים שיתעלו למדרגות רוחניות עליונות, ועל ידי זה ה' ישרה שכינתו על הארץ, אך מִי הוא שיַעֲלֶה בְהַר יְיָ, להדבק בה', וגם אם יִמָּצֵא מי שיוכל לדבוק בה' לזמן קצר, וּמִי יָקוּם לזמן ארוך וקבוע בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ, להתהלך כל ימיו לפני האלהים.
(ד) הלא לשם כך צריך האדם להיות נְקִי כַפַּיִם – שמעשיו יהיו נקיים ושלמים, וּבַר לֵבָב – בעל לב נקי במחשבותיו ובדעותיו, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי – את נפש ה' שבתוכו, כי כל נפש היא חלק אלוה ממעל [ולכן ה' מכנה אותה 'נפשי'], לא נשא אדם זה אל מחוזות שוא והבל, להשבית אותה משלימותה הראשונה, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה – ואת השבועה שנשבעת כל נפש לפני שיורדת לעולם לנהוג בצדקות, לא נשבע לשקר [ו'שבועה' זו היא מליצה אל כוחות הנפש של האדם, כוחות החכמה, המידות הטובות והמוסר, שהם רוב כוחות האדם, והם מושכים אותו אל הטוב, והרי הם כמו שבועה הקושרת את האדם ומחייבת אותו לעשות מעשים מסוימים, כך כוחות אלו מדריכים אותו ומושכים אותו אל צד הטוב, ואדם זה אינו עובר על כוחות נפשו ועל הרגשות המוסר והמידות הטובות שבליבו, אלא הולך בעקבותיהם לנהוג בדרכים טובות].
(ה) ואדם זה, בעת שיעלה בהר ה' לדבוק בו, יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ – ה' ישפיע עליו שפע נוסף של סיוע להתקרב אליו [כי לשון 'ברכה' מורה על תוספת שפע יותר מהטובה הקיימת כבר], וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ – ואדם זה ישא גם צדקה מאת האלהים, להאציל עליו רוח קדושה יותר ממה שהיה ראוי לה, כי לשון 'צדקה' מורה על השפעה עליונה שאינה תלויה בהכנת האדם.
