שם עולם / ח"ב פ"ה
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, שיהיו חיים לעתיד לבוא חיי נצח, ולכן נתן להם את התורה, שרק על ידה ניתן לזכות בחיים הנצחיים, כי התורה היא מקור החיים. והענין הוא, שעל ידי התדבקות האדם בתורת ה', שהיא מקור האור, נמשך ממנה אור על נפש האדם, ועל ידי אותו האור הוא חי לעתיד לבוא חיים נצחיים. ולהיפך ח"ו, כל הפורש מהתורה הרי הוא כמי שפורש מן החיים. וזו הסיבה שהקפיד הקב"ה כל כך על עוזבי התורה, כמו שאמרו חז"ל ויתר הקב"ה על עוון ע"ז ג"ע ושפיכות דמים, ולא ויתר על ביטול תורה, והיינו כיון שישראל חביבים כבנים לפני ה', והרואה את בנו לוקח סמים המקצרים את ימיו, בודאי יקפיד עליו מאד, וכך ממש הדבר הזה בעיני ה', כי בעזיבת התורה הוא מגרע את חיי נפשו לנצח, ורק על ידי לימוד התורה יאיר עליו אור עולם.
