פסקי הלכות, מסכת חולין, פרק שלישי (ה)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

קג. גרגרת שנפסק רוב חללה במקום הראוי לשחיטה הרי זו נבלה, וכן אם ניקבה כאיסר, ניקבה נקבים קטנים אם נקבים שאין בהן חסרון הם מצטרפין לרובה ואם נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר, וכן אם ניטלה ממנה רצועה מצטרפת לכאיסר, ובעוף כל שאילו מקפל הרצועה או הנקבים שיש בהן חסרון ומניחן על פי הקנה אם חופה את רובו נבלה ואם לאו כשרה. (שחיטה פרק ג הלכה כג)

קד. ניקבה הגרגרת נקב מפולש משני צדדיה כדי שיכנס איסר לרחבו נבלה, נסדקה לארכה אפילו לא נשתייר מן המקום הראוי בה לשחיטה אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשרה. (שחיטה פרק ג הלכה כד)

קה. המוח עצמו שניקב או נתמעך והקרום קיים כשרה, ואם נשפך כמים או נמס כדונג טריפה. (שחיטה פרק ו הלכה ד)

קו. הלב שניקב לבית חללו, בין לחלל גדול שבשמאל בין לחלל קטן שבימין טרפה, אבל אם ניקב בשר הלב ולא הגיע לחללו מותר, וקנה הלב והוא המזרק הגדול שיוצא ממנו לריאה הרי הוא כלב ואם ניקב לחללו במשהו טריפה. (שחיטה פרק ו הלכה ה)

קז. פסוקה כיצד, חוט השדרה שנפסק העור החופה את המוח טרפה, ובלבד שיפסק רוב היקפו, אבל אם נסדק העור לארכו או ניקב מותרת, וכן אם נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה או שנתמעך המוח שבתוך החוט ונתנדנד הואיל ועורו קיים הרי זו מותרת. (שחיטה פרק ט הלכה א)

קח. כבד שניטלה כולה טרפה, ואם נשתייר ממנה כזית במקום שהיא תלויה בו וכזית במקום מרה הרי זו מותרת, נידלדלה הכבד והרי היא מעורה בטרפש שלה מותרת, ניטל ממנה מקום שהיא תלויה בו ומקום המרה ואף על פי שהשאר קיים כמו שהוא טרפה. (שחיטה פרק ח הלכה כא)

קט. כרס שניקב טריפה, ואין לו דבר שיסתום אותו, שהרי החלב שעליו אסור, וכן המסס ובית הכוסות שניקב אחד מהן לחוץ טרפה, ואם נקב אחד מהן לתוך חלל חבירו מותרת. (שחיטה פרק ו הלכה יא)

קי. כל אבר שאמרו חכמים בו שאם ניקב במשהו טרפה כך אם ניטל כולו טרפה, בין שניטל בחולי או ביד בין שנברא חסר, וכן אם נברא בשני איברים מאותו אבר טרפה שכל היתר כנטול הוא חשוב, כיצד ניטל אחד מן המעים או המרה וכיוצא בהן בין בעוף בין בבהמה טרפה, וכן אם נמצא בהן שתי מררות או שני מעים טרפה וכן כל כיוצא בהן, אבל אם ניטל הטחול או שנמצאו שנים מותרת שאינו בכלל המנויין. (שחיטה פרק ו הלכה כ)

קיא. בהמה שניטלה האם שלה והוא בית הרחם, או שניטלו הכליות הרי זו מותרת, לפיכך אם נבראת בכוליא אחת או בשלש כליות מותרת, וכן אם ניקבה הכוליא מותרת. (שחיטה פרק ח הלכה כה)

קיב. לחי העליון שניטל טרפה, אבל אם ניטל התחתון כגון שנגמם עד מקום הסימנין ולא נעקרו הרי זו מותרת. (שחיטה פרק ח הלכה כג)

קיג. הבהמה שפחדה ויראה עד שצמקה הריאה שלה וקרבה להיות יבשה, אם פחדה בידי שמים כגון ששמעה קול רעם או ראתה זיקים וכיוצא בזה מותרת, ואם פחדה בידי אדם כגון ששחטו לפניה בהמה אחרת וכיוצא בזה הרי זו כחסרה וטרפה. (שחיטה פרק ח הלכה ט)

קיד. כיצד בודקין אותה, מושיבין את הריאה במים מעת לעת, ואם היה זמן הקור מושיבין אותה במים פושרין ובכלי שאין המים מתמצין מגבו ונוזלים כדי שלא יצונו במהרה, ואם היה זמן החום מושיבין אותה במים צונן בכלי שהמים מתמצין מגבו כדי שישארו קרים, אם חזרה לברייתה הרי זו בידי שמים ומותרת ואם לא חזרה בידי אדם היא וטרפה. (שחיטה פרק ח הלכה י)

קטו. בהמה שנשמט הירך שלה מעיקרו ויצא מן הכף שלו אם נתאכלו ניביו והן היתדות שבעצם הכף שיוצאת על העצם הזכר ואוחזת אותו הרי זו טרפה, ואם לא נתאכלו מותרת. (שחיטה פרק י הלכה ג)

קטז. אף על פי שהכוליא שניטלה או חסרה מותרת אם נמצאת קטנה ביותר, והקטנה בדקה עד כפול ובגסה עד כעינב, טרפה, וכן אם לקתה הכוליא והוא שיעשה בשרה כבשר המת שהבאיש אחר ימים שאם תאחוז במקצתו יתמסמס ויפול והגיע חלי זה עד הלבן שבתוך הכוליא הרי זו טרפה, וכן אם נמצאת בכוליא ליחה אף על פי שאינה סרוחה או שנמצא בה מים עכורין או סרוחים הרי זו טרפה אבל אם נמצאו בה מים זכים הרי זו מותרת. (שחיטה פרק ח הלכה כו)

קיז. הטחול אינו מן האיברין שנקיבתן במשהו ולפיכך לא מנו אותו חכמים בכללן אלא יש לנקב שלו שיעור שאינו שוה בכולו, כיצד הטחול ראשו האחד עבה והשני דק כבריית הלשון, אם ניקב בראש העבה נקב מפולש טרפה, ואם ניקב נקב שאינו מפולש אם נשאר תחתיו כעובי דינר של זהב מותר פחות מכאן הרי הוא כמפולש וטרפה, אבל אם ניקב הדק כשרה. (שחיטה פרק ו הלכה יט)

קיח. בהמה שנפשט העור שעליה כולו בין שנקרע ביד או בחולי ונמצא בשר בלא עור הרי זו טרפה, וזו היא שנקראת גלודה, ואם נשאר מן העור רוחב סלע על פני כל השדרה ורוחב סלע על הטבור ורוחב סלע על ראשי איבריה הרי זו מותרת, ואם ניטל כרוחב סלע מעל כל פני השדרה או מעל הטבור או מעל ראשי איבריה ושאר כל העור קיים הרי זו ספק ויראה לי שמתירין אותה. (שחיטה פרק ט הלכה ז)

קיט. עוף של מים כגון אווזים אם ניקב עצם גולגולתו אף על פי שלא ניקב קרום של מוח טריפה מפני שקרומו רך, עוף היבשה שהכתו חולדה על ראשו או שנגף באבן או בעץ מניח ידו בצד הנקב ונועץ או מכניס ידו לתוך פיו ודוחק למעלה אם יצא המוח מן הנקב בידוע שניקב הקרום וטריפה ואם לאו מותר. (שחיטה פרק י הלכה ז)

קכ. עוף שנפל לאור והוריק לבו או כבדו או קרקבנו או שהאדימו המעיים שלו בכל שהוא הרי זו טרפה, שכל הירוקים שהאדימו או האדומים שהוריקו מחמת האור בעוף הרי הן כמי שניטלו וטרפה, והוא שיעמדו במראה זה אחר ששלקו אותן מעט וממרסין בהן. (שחיטה פרק ז הלכה כ)

קכא. כל עוף שנמצאת הכבד שלו כמראה בני מעים, או שנשתנו שאר בני מעים ועמדו בשינויין אחר שליקה ומריסה כמו שביארנו בידוע שנפל לאור ונחמרו בני מעיו וטרפה, ולא עוד אלא בני מעים של עוף שלא נמצא בהם שינוי וכשנשלקו נשתנו והאדימו הירוקים והוריקו האדומים, בידוע שנפל לאור ונחמרו בני מעיו וטרפה, וכן הושט שנמצא העור החיצון שלו לבן והפנימי אדום בין בעוף בין בבהמה הרי הוא כאילו אינו וטרפה. (שחיטה פרק ז הלכה כא)

קכב. וכן מי שדרס ברגלו על העוף או שדרסתו בהמה או שטרפו לכותל והרי הוא מפרכס משהין אותו מעת לעת אחר כך שוחטין אותו ובודקין אותו כדרך שביארנו. (שחיטה פרק ט הלכה כ)

קכג. העוף אין לו כרס ולא המסס ולא בית הכוסות, אבל יש לו כנגדן זפק וקרקבן, וכל הטרפות שוות הן בבהמה חיה ועוף, וזפק שניקב גגו במשהו טרפה ואי זהו גגו של זפק זה שימתח עם הושט כשיאריך העוף צוארו אבל שאר הזפק שניקב מותר. (שחיטה פרק ו הלכה יז)

קכד. ועוף שנשתברו אגפיו מותר, כבהמה שנחתכו ידיה. (שחיטה פרק ח הלכה כ)

קכה. בני מעיים שיצאו לחוץ ולא ניקבו מותרת ואם נתהפכו אף על פי שלא ניקבו טרפה, שאי אפשר שיחזרו כמות שהיו אחר שנהפכו ואינה חיה. (שחיטה פרק ו הלכה טו)

קכו. בהמה שנחתכו רגליה במקום צומת הגידין טריפה, ואל תתמה ותאמר כיצד תחתך למעלה מצומת הגידים והיא מותרת עד שתחתך למעלה מן הארכובה העליונה כמו שביארנו ואם נחתך למטה מצומת הגידים אסורה, שבטריפות תחתך מכאן ותחיה ומיכן ותמות, ולא נאסרה בהמה זו מפני שהיא חתוכת רגל ממקום זה אלא מפני שנחתכו הגידין שחתיכתן מכלל הטרפות כמו שיתבאר. (שחיטה פרק ח הלכה טו)

קכז. וכן בעוף אם נשמט ירכו טרפה, נשמט כנפו מעיקרו חוששין שמא ניקבה הריאה שלו ולפיכך בודקין אותה ואחר כך יאכל, ובהמה שנשמטה ידה מעיקרה מותרת ואין חוששין לה. (שחיטה פרק י הלכה ד)

קכח. כל בהמה או עוף שנולד בהן ספק טרפות מטריפות אלו, כגון בהמה שנפלה ולא הלכה, או שנדרסה בידי חיה ואין ידוע אם האדים בשר כנגד בני מעים או לא האדים, או שנחבסה גולגלתה ואין ידוע אם רובה או מיעוטה וכיוצא בדברים אלו, אם היה זכר ושהה שנים עשר חדש הרי זו בחזקת שלימה כשאר כל הבהמות, ואם היתה נקבה עד שתלד, ובעוף בזכר שנים עשר חדש, ובנקבה עד שתלד כל הביצים של טעינה הראשונה ותטעון טעינה שנייה ותלד. (שחיטה פרק יא הלכה א)