ט) מותר להחם בחמה [-בשמש], אף על פי שאסור להחם בתולדות חמה, והטעם לכך שלא גזרו חכמים איסור לחמם בשמש עצמה, כיון שאינו בא לטעות [-אין האדם עשוי לטעות] מחמה לאור – בין חימום בשמש, המותר, לבין חימום באש, האסור. לפיכך, מותר ליתן מים צונן בשמש כדי שיחמו, וכן נותנין מים יפים בתוך כלי סגור לתוך מים רעים קרים, בשביל שיצננו המים היפים שבכלי, ונותנין תבשיל לתוך הבור הצונן, בשביל שיהא שמור:
י) מערב אדם מים ומלח ושמן, וטובל בו פתו, או נותנו לתוך התבשיל, והוא שיעשה מעט – כמות מועטה, אבל הרבה אסור, מפני שנראה כעושה מלאכה ממלאכת התבשיל. וכן לא יעשה מי מלח עזין [-חריפים], והן שני שלישי מלח ושליש מים, מפני שנראה כעושה מורייס, שהוא מין תבשיל. ומותר למלוח ביצה, אבל צנון וכיוצא בו, שדרך לכובשם במלח, אסור, מפני שנראה ככובש כבשים בשבת. והכובש אסור, מפני שהוא כמבשל. ומותר לטבל צנון וכיוצא בו במלח, ואוכל:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
