פרק ג, משנה א: חֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ מִבַּתְּרוּמָה, שֶׁמַּטְבִּילִין כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים לִתְּרוּמָה, אֲבָל לֹא לַקֹּדֶשׁ. אֲחוֹרַיִם, וְתוֹךְ, וּבֵית הַצְּבִיטָה, בְּתְּרוּמָה, אֲבָל לֹא בַּקֹּדֶשׁ.
בשלשת המשניות הבאות יבואר שיש אחד עשר דברים שהחמירו בהם חכמים באכילת בשר קדש של קרבן יותר מבאכילת תרומה: חֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ מִבַּתְּרוּמָה – יש חומרות מסוימות שהחמירום חכמים רק בכלים שמשתמשים בהם לבשר קדש, ולא החמירום בכלים של תרומה, ומפרטת המשנה את החילוקים הללו: א. שֶׁאם נטמאו כמה כלים ויש צורך להטביל את כולם, מַּטְבִּילִין כֵּלִים כשהם מונחים בְּתוֹךְ כֵּלִים לְצורך תְּרוּמָה, אֲבָל לֹא לַקֹּדֶשׁ, כיון שאנו חוששים שהכלי הפנימי המונח בתוך הכלי החיצון מכביד עליו, ואין מים נכנסים בין התחתית החיצונה של הכלי הפנימי לבין החלק הפנימי של הכלי החיצוני. ב. חומרא נוספת, כלי שיש לו כמה שימושים בכל אחד מחלקיו, אם נטמא אחד מחלקיו בטומאה דרבנן, אזי לענין תרומה אין השאר טמאים, ומפרטת המשנה, כלי שיש לו שלשה מיני שימושים, אֲחוֹרַיִם, וְתוֹךְ, וּבֵית הַצְּבִיטָה – באחוריו [כגון להניח עליו דברים], בתוכו, ובידית שלו, המכונה 'בית הצביטה', הרי אלו שלשה חילוקים לטומאתו בְּדיני טומאה של תְּרוּמָה, שאם נטמא אחד מהם, לא נטמאו השאר, אֲבָל לֹא בַּקֹּדֶשׁ, אלא לענין הקודש אנו אומרים שאם נטמא אחד מחלקיו, כולם טמאים.
