משנה ח: נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אָבִיו אוֹ עָלָיו וְעַל מוֹרִישָׁיו, וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב, יוֹרְשֵׁי הָאָב אוֹמְרִים, הַבֵּן מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב, בַּעֲלֵי הַחוֹב אוֹמְרִים, הָאָב מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲלֹקוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן:
שלש המשניות הבאות עוסקות באופן ששהו במקום אחד כמה בני אדם קרובים הראויים לירש זה את זה, ומתו כולם בזמן קצר, ואין ידוע מי מת תחילה, וממילא יש ספק מי ירש את מי, ויורשיו של מי מהמתים זוכה בנכסים:
נָפַל הַבַּיִת עָלָיו [-על הבן] וְעַל אָבִיו, אוֹ עָלָיו וְעַל מוֹרִישָׁיו האחרים, ומתו כולם, ואין ידוע מי מת תחילה, וְהָיְתָה עָלָיו – על הבן כְּתֻבַּת אִשָּׁה שאשתו גובה מנכסיו לאחר מיתתו, וּבַעַל חוֹב הרוצה לגבות את חובו מנכסיו, אך לא היו לבן נכסים משלו כלל, ועתה, יוֹרְשֵׁי הָאָב אוֹמְרִים, הַבֵּן מֵת רִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב, והוריש לנו את כל נכסיו, ואין האשה והנושים יכולים לגבות את חובותיהם מנכסים אלו, שלא היו שייכים מעולם לבן. ואילו בַּעֲלֵי הַחוֹב – האשה והמלוה אוֹמְרִים, הָאָב מֵת רִאשׁוֹן, והוריש את הנכסים לבן, ובאותה שעה קלה שהיה הבן חי וירש את הנכסים השתעבדו נכסים אלו לנו, וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן, ועדיין נכסיו משועבדים לנו. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כיון שאין ידוע מי באמת מת ראשון, והאשה והמלוה מחזיקים בידם שטרות על חיוביהם, ושטר הראוי לגבות בו נחשב כ'גבוי', הרי זה כאילו גם הם מוחזקים בנכסים כמו היורשים, ולכן יַחֲלֹקוּ בנכסים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן – בחזקת היורשים, ונחשבים הם כמוחזקים בממון, ועל בעלי החוב להביא ראיה לדבריהם, שמת האב תחילה, כדי שיוכלו להוציא את הנכסים מחזקת יורשי האב.
