166. הקפדה (ב)

יֵשׁ אוֹפַנִּים שֶׁרָאוּי לְהַחֲזִיק בָּהֶם בְּמִדַּת הַהַקְפָּדָה, וְהַיְנוּ לְהַקְפִּיד עַל כְּבוֹד חֲבֵרוֹ, וְשֶׁלֹּא לַעֲבוֹר עַל דַּעַת חֲבֵרוֹ, וְשֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר נֶגֶד רְצוֹן חֲבֵרוֹ אֲפִילוּ בְּדָבָר קַל בְּיוֹתֵר, כִּי הַמְּצַעֵר אֶת חֲבֵרוֹ כְּאִלּוּ צִעֵר עוֹלָם מָלֵא, וְעַל הַכֹּל יָבִיא אֱלֹקִים בְּמִשְׁפָּט, אֲפִילוּ אִם הָרַג כִּנָּה בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאָס וְהִצְטָעֵר, וַאֲפִילוּ שֶׁלֹּא הִתְכַּוֵּן לְצַעֲרוֹ. וְהַמַּעֲמִיק בָּזֶה תִּסְמַרְנָה שְׂעָרוֹת בְּשָׂרוֹ וְיַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר כְּכָל הַבָּא בְּיָדוֹ, וִיבַקֵּשׁ רַחֲמִים מֵהַחוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת שֶׁיְּתַקְנֵהוּ בְּעֵצָה טוֹבָה לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם. כִּי לִפְעָמִים בְּמַה שֶׁאָדָם חוֹשֵׁב לִמְצוֹא חֵן בְּעֵינֵי חֲבֵרוֹ – הוּא מְצַעֲרוֹ, וְכָל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת וְיִבְרַח מְאֹד מִכָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ אֶחָד מִנִּי אֶלֶף שֶׁמָּא אֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, וְה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים, וִיסַיְּעוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁתְּהֵא רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, וְיִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם.