משנה י: אוֹתוֹת הַגַּרְדִּין וְאוֹתוֹת הַכּוֹבְסִים, אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם כִּלְאָיִם. הַתּוֹכֵף תְּכִיפָה אַחַת, אֵינָהּ חִבּוּר, וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, וְהַשּׁוֹמְטָהּ בְּשַׁבָּת, פָּטוּר. עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְצַד אֶחָד, חִבּוּר, וְיֶשׁ בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, וְהַשּׁוֹמְטָהּ בְּשַׁבָּת, חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ. הַשַּׂק וְהַקֻּפָּה מִצְטָרְפִין לְכִלְאָיִם:
משנה י: אוֹתוֹת הַגַּרְדִּין וְאוֹתוֹת הַכּוֹבְסִים – סימנים שהאורגים והכובסים רוקמים על הבגדים, שדרכם לרקום על הבגדים הניתנים להם את שמות בעלי הבגדים, כדי שלא יתחלפו, אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם כִּלְאָיִם – אסור לרקום את השם בצמר על בגד פשתן, ולא בפשתן על בגד מצמר.
הַתּוֹכֵף את המחט עם החוט שבו תְּכִיפָה [-תחיבה] אַחַת בבגד, אֵינָהּ חִבּוּר לענין טומאה וטהרה, שאם נטמא אחד מהם לא נטמא חבירו, ואם היו שניהם טמאים והיזה מי חטאת על האחד, לא נטהר השני, וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, אם היה אחד של צמר והשני של פשתן, וְהַשּׁוֹמְטָהּ בְּשַׁבָּת, פָּטוּר, כיון שאין זו נחשבת תפירה כלל [ואפילו אם עשה כן על מנת לתפור].
עָשָׂה את שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ של החוט לְצַד אֶחָד, כלומר שהכניסו בבגד פעם אחת, אך לא העביר את כל החוט, וחזר והוציאו, ונמצא ששני ראשי החוט באותו צד של הבגד, וקשרם יחד, הרי זה חִבּוּר לטומאה ולטהרה, וְיֶשׁ בָּהּ מִשּׁוּם איסור כִּלְאַיִם, וְהַשּׁוֹמְטָהּ בְּשַׁבָּת, חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ – שיכניס ויוציא שלש פעמים.
הַשַּׂק וְהַקֻּפָּה מִצְטָרְפִין לְכִלְאָיִם, כלומר, אם היתה חתיכת צמר מחוברת לשק, וחתיכת פשתן מחוברת לקופה, וחיבר את הצמר לפשתן בשתי תפירות, אין אומרים שכל אחד מהם מתבטל לכלי שהוא מחובר אליו, אלא יש בכך משום איסור כלאים.
הדרן עלך מסכת כלאים
