יז) טיט שעל גבי בגדו, מכסכסו [-משפשפו] מבפנים, ואינו מכסכסו מבחוץ, גזירה שמא יכבס. ומותר לגרדו בצפורן, ואינו חושש שמא ילבנו. המכסכס את הסודר, אסור, מפני שהוא מלבנו, אבל החלוק מותר לכסכסו, מפני שאין כוונתו אלא לרככו:
יח) מנעל או סנדל שנתלכלך בטיט ובצואה, מותר לשכשכו במים, אבל לכבסו אסור, ואין מגרדין בסכין או בצפורן לא מנעלים ולא סנדלים חדשים, כיון שהוא מקלף את העור, והרי זו תולדת ממחק, שמחליק את העור, אבל סכין אותם, ומקנחין את המנעלים או הסנדלים הישנים. כר או כסת שהיה עליהן צואה או טנוף, מקנחו בסמרטוט. ואם היתה הצואה או הטינוף על כר או כסת של עור, נותנין עליה מים, עד שתכלה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
