169. התבודדות (ב)

הִתְבּוֹדְדוּת הִיא גָּדֵר גָּדוֹל לִשְׁמוֹר לְפִיו מַחְסוֹם מֵחֲטֹא בִּלְשׁוֹנוֹ, וְהַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם, אֲפִילוּ בְּעָמְדָם בִּקְהַל עַם וּבִרְחוֹבוֹת קִרְיָה, מִתְבּוֹדְדִים בְּדַעְתָּם עִם קוֹנָם, וְלֹא תַּטְרִידֵם חֶבְרַת בְּנֵי אָדָם. אַשְׁרֵי הַמַּגִּיעַ לִידֵי מִדָּה זוֹ, מַה טוֹב חֶלְקוֹ וּמַה נָעִים גּוֹרָלוֹ שֶׁתָּמִיד עָסוּק בְּמִצְוָה לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת ה' הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא וּלְדָבְקָה בּוֹ, וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר הוֹלְכִים תָּמִיד לִפְנֵי הָאֱלֹקִים. וְזֶה שֹׁרֶשׁ פּוֹרֶה פְּרִי צַדִּיק, עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. וְגָדֵר לָזֶה – לִהְיוֹת שַׁח עֵינַיִם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ זָכוֹר יִזְכֹּר לִישָּׂא לְבָבוֹ אֶל כַּפַּיִם, אֶל אֵל בַּשָּׁמַיִם. צַדִּיק יִבְחָן וְיִרְאֶה כִּי נָכוֹן הַדָּבָר לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה, וּמִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה.