משנה ב: שׁוֹלֵחַ אָדָם יָרֵךְ לַנָּכְרִי שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה בְתוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר. הַנּוֹטֵל גִּיד הַנָּשֶׁה. צָרִיךְ שֶׁיּטּוֹל אֶת כֻּלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת נְטִילָה:
משנה ב: שׁוֹלֵחַ אָדָם – רשאי אדם לשלוח יָרֵךְ של בהמה או חיה לַנָּכְרִי, שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה בְתוֹכָהּ, ואין חוששים שמא יראה יהודי אחר שירך זו הגיעה מיד ישראל ליד הנכרי, ויקנה אותה מן הנכרי בחזקת שהיא כשרה, ויסבור שהוציא היהודי הראשון את גיד הנשה, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ של הגיד נִכָּר, והקונה את הירך רואה שלא ניטל ממנו הגיד. הַנּוֹטֵל את גִּיד הַנָּשֶׁה מירך הבהמה או החיה, צָרִיךְ שֶׁיִּטּוֹל אֶת כֻּלּוֹ, ולשם כך עליו לחטט אחריו עד שיוציא את כולו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, די בכך שיחתוך מלמעלה כְּדֵי לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת נְטִילָה, והיינו חיתוך בשיעור עובי אצבע בצד הפנימי של הירך.
