חומת הדת / פרק י"א
נאמר בפסוק "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה'", ופסוק זה מתפרש על העוסק בתורה, כי בעת שהאדם לומד תורה אז הקב"ה הוא כמו רבו, שמסייעו להבין את דברי התורה, וכמו שאנו אומרים בברכות התורה 'המלמד תורה לעמו ישראל'. ויתר על כן, אותם דיבורים עצמם שהאדם מוציא מפיו בשעת לימודו – הקב"ה אומר גם כן את אותם דברים בעצמם. וזו כוונת הפסוק, 'הבן יקיר לי אפרים', ומתי יקר הבן אצל ה', 'אם ילד שעשועים', כשהוא עוסק בתורה המכונה 'שעשועים', והטעם שלימוד התורה חביב לפני ה' יותר מכל המצוות, 'כי מידי דברי בו', כלומר שבעת שהוא מדבר בדברי תורה אף ה' מדבר כנגדו, ועל ידי זה 'זכור אזכרנו עוד' ו'רחם ארחמנו', כי בזכות לימוד התורה יזכור אותו ה' וירחמנו לנצח, בכל הדברים שיצטרך.
