ו. כתב רבינו ז"ל בשער המצות, נט"י שיעורה כל היד שהוא חמש אצבעות והכף עצמה עד פרק הזרוע וכו', ובזה יובן ענין נטילת ידים שהוא לשון נשיאות כמו וינטלם וינשאם, אשר ביאורו הוא שבעת רחיצתם יגביהם למעלה עד כנגד ראשו ולפחות עד כנגד שתי הפנים שבו, כי גם הפנים מכלל רישא אינון, וכאשר תגביה ידיך תכוין להכניס קשר הזרועות לפנים ולא יהיו יוצאין ובולטין כמנהגם לאחורי הגוף והם הנקראים קובד"ו בלשון לעז, בסוד וכל אחוריהם ביתה עכ"ל:
ז. יברך 'על נטילת ידים' אחר הנטילה, קודם הניגוב, ואם לא בירך עד שהתחיל לאכול שוב לא יברך, ויש מי שאומר שאפילו אם לא בירך עד לאחר הנגוב, שוב לא יברך. לכן צריך ליזהר לברך קודם הניגוב, וכ"ש שאסור לו לברך בהיותו מנגב ידיו כמנהג המון העם, שהרי אסור לעשות עסק אפילו כל דהוא בשעה שמברך. ולפי זה אם שכח ולא בירך קודם ניגוב, לא יברך אחר ניגוב משום ספק ברכות. אמנם, אם נגב ידיו קודם ברכה, יחזור ויטול ידיו כדי לברך קודם ניגוב, כדי שלא יפסיד הברכה, ואין בזה משום גורם ברכה שאינה צריכה, אך קודם שיטול יגע בבשרו בידיו ויטמאם ויטול ויברך קודם ניגוב:
