משנה ה: שְׁלשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד מֻפְנֶה, מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְעָשָׂה בָהּ מֻפְנֶה מַאֲמָר, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו הַשֵּׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהַלָּה תֵצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט וּבַחֲלִיצָה, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ, אוֹי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאוֹי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו:
משנה ה: משנתנו ממשיכה לדון באופן זה של שלשה אחים: שְׁלֹשָׁה אַחִין, שהיו שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד מֻפְנֶה – ואחד לא היה נשוי [אין זה בדווקא, והוא הדין אם היה נשוי], ומֵת בתחילה אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, ונפלה אשתו ליבום רק לפני האח הפנוי [שהרי על האח הנשוי לאחותה היא אסורה- באיסור ערוה של אחות אשה, ואינה זקוקה לו כלל], וְעָשָׂה בָּהּ מֻפְנֶה מַאֲמָר – קדושין דרבנן, אך עדיין לא ייבמה, וְאַחַר כָּךָ מֵת אָחִיו הַשֵּׁנִי שהיה נשוי לאחות השניה, ונפלה אחות זו גם כן לפניו ליבום, אך היא אסורה עליו כיון שהיא אחות זקוקתו, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ – יכול הוא לקיים את אשת המת הראשון, שכבר עשה בה מאמר, ואינה נאסרת עליו משום 'אחות זקוקה', כיון שמאמר זה נחשב כקדושין גמורים, והרי היא כבר כאשתו לכל דבר, שאינה נאסרת עליו, וְהַלָּה – האחות השניה, שנפלה ליבום לאחר מיתת האח השני, תֵּצֵא – תיפטר לגמרי מפרשת יבום מִשּׁוּם שהיא אֲחוֹת אִשָּׁה, האסורה באיסור ערוה, ואינה נופלת ליבום כלל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אין ה'מאמר' שעשה באשת המת הראשון נחשב כקדושין גמורים, ודינה כזקוקה ליבום שעדיין לא התייבמה, וממילא כשמת האח השני ונפלה גם אחותה לפניו ליבום נעשתה כל אחת מהן 'אחות זקוקה', ושתיהן נאסרות עליו, ולכן מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ – את אשת המת הראשון, שכבר עשה בה מאמר, בְּגֵט, המפקיע את ה'מאמר', וּבַחֲלִיצָה המפקיעה את זיקתה, וְאת אֵשֶׁת אָחִיו השני, פוטר בַּחֲלִיצָה, וזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ – על מקרה זה אמרו, אוֹי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ – זו שעשה בה מאמר, שעליו לגרשה, וְאוֹי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו, שאינו יכול לייבמה.
