משנה ו: מִי שֶׁנִּמְחַק שְׁטַר חוֹבוֹ, מְעִידִין עָלָיו עֵדִים, וּבָא לִפְנֵי בֵית דִּין וְעוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶן פְּלוֹנִי נִמְחַק שְׁטָרוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו. מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יַחֲלִיף. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִכְתּוֹב שׁוֹבֵר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, נִמְצָא זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר שׁוֹבְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, כָּךְ יָפֶה לוֹ, וְלֹא יוּרַע כֹּחוֹ שֶׁל זֶה:
מִי שֶׁנִּמְחַק שְׁטַר חוֹבוֹ – אדם שיש לו שטר חוב על חבירו, ונמחק נוסח השטר באונס, כגון מחמת התיישנות או מחמת מים, מְעִידִין עָלָיו עֵדִים שראו את נוסח השטר קודם שנמחק, וּבָא לִפְנֵי בֵית דִּין, והעדים מעידים מה היה כתוב בשטר, וְעוֹשִׂין לוֹ בית דין שטר 'קִיּוּם', כלומר, כותבים שטר חדש בנוסח זה, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶן פְּלוֹנִי נִמְחַק שְׁטָרוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וכותבים מה היה כתוב באותו שטר שנמחק, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו [והטעם שכותבים את שמות העדים, כדי שיוכלו דיינים אחרים לברר אם אכן היו אלו עדים כשרים].
מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ הכתוב בשטר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יַחֲלִיף המלוה את שטר החוב, כלומר, יחזיר ללוה את השטר המקורי, ויכתבו שטר חדש על הסכום הקטן שנשאר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִכְתּוֹב שׁוֹבֵר על סכום הפרעון, וישאר השטר המקורי ביד המלוה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אם כן, שיכתבו שובר, נִמְצָא זֶה – הלוה, צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר שׁוֹבְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים, שאם יאכלו העכברים את השובר, או שיאבד בדרך אחרת, יוכל המלוה לגבות ממנו את כל הסכום הכתוב בשטר, ואף את החלק שכבר פרע. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, כָּךְ יָפֶה לוֹ, לפי ש'עבד לוה לאיש מלוה', וְלֹא יוּרַע כֹּחוֹ שֶׁל זֶה – של המלוה, שאם יחליפו את השטרות, נמצא שהשטר החדש יהיה רק מהתאריך של היום, ולא יוכל לגבות על ידו מנכסים שמכר הלוה קודם כתיבת שטר זה, ואילו אם יישאר השטר המקורי, יוכל המלוה לגבות את שארית החוב מנכסים שמכר הלוה לאחר התאריך של כתיבת השטר הראשון.
