משנה ב: בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:
בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים [-זמנים] בשנה הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח נידונים עַל הַתְּבוּאָה, אם תצמח יפה או לא, ולכן מקריבים מנחת העומר, הבאה מן התבואה [-מהשעורים] שבזכות זה תתברך התבואה. בָּעֲצֶרֶת – בחג השבועות, נידונים עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, ולכן מביאים 'שתי הלחם' העשויים מחיטה, וחיטה נחשבת אילן [לדעת רבי יהודה ש'עץ הדעת' היה חיטה]. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם – כל בני האדם עוֹבְרִין לְפָנָיו [-לפני ה'] כִּבְנֵי מָרוֹן – כמו כבשים שמפרישים מהם מעשר ויוצאים אחד אחד מפתח צר, כך עובר כל אדם בפני עצמו לפני ה' לדונו, שֶׁנֶּאֱמַר 'הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם', כלומר, אף שה' מבין לכל מעשי בני האדם ודן כל אחד בפני עצמו, מכל מקום כולם נסקרים לפניו בבת אחת, כמו שנאמר 'היוצר יחד ליבם'. וּבֶחָג – בסוכות, נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם, ולכן נצטוינו על ניסוך המים בסוכות.
