פרשת כי תצא
"ולא תשים דמים בביתך" (דברים כב ח)
מצוות לא תעשה, שלא להניח המכשולים והמוקשים בארצותינו ובבתינו, כדי שלא ימותו ולא יזוקו בם בני אדם, ועל זה נאמר 'ולא תשים דמים בביתך'. ואמרו בספרי, 'ועשית מעקה לגגך', זו מצוות עשה, 'ולא תשים דמים בביתך', זו מצוות לא תעשה.
משרשי המצוה, מה שהתבאר במצוות עשיית מעקה, לפי שעל אף שה' ברוך הוא משגיח בפרטי בני אדם ויודע כל מעשיהם, וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזרתו ובמצותו, לפי זכותם או חיובם, אף על פי כן צריך האדם לשמור עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם, כי הא-ל ברא עולמו ובנאו על יסודות עמודי הטבע, וגזר שתהיה האש שורפת והמים מכבים הלהבה, וכמו כן יחייב הטבע שאם תיפול אבן גדולה על ראש איש שתרוצץ את מוחו, או שאם יפול האדם מראש הגג הגבוה לארץ – שימות, והוא ברוך הוא חנן גופות בני אדם ויפח בהם נשמת חיים בעלת דעת, לשמר את הגוף מכל פגע, ונתן שניהם – הנפש והגוף, בתוך גלגל היסודות, והמה ינהגום ויפעלו בם פעולות, ואחר שהא-ל שעבד את גוף האדם לטבע, כי כן חייבה חכמתו מצד שהאדם הוא בעל חומר, ציוהו ה' להישמר מן המקרה, כי הטבע שהוא מסור בידו יעשה פעולתו עליו אם לא ישמר ממנו.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
