ממשיכה הברייתא ודורשת, נאמר בפסוק 'אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם', מַה תַּלְמוּד לוֹמַר – מה בא הפסוק ללמדנו, והרי כבר נאמר בסיום הפסוק 'אותם תאכלו', ומבארת, הוֹאִיל וְהִתִּיר בִּסְתָם וְהִתִּיר בִּמְפֹרָשׁ, כלומר, התירה התורה את אכילת שרץ המים באופן שהתהווה במים המכונסים בכלי, והיתר זה נאמר פעמיים, פעם אחת במקרא מפורש ופעם אחת במקרא סתום [ולהלן יבואר היכן הם מקראות אלו], יש ללמוד, מַה כְּשֶׁהִתִּיר הכתוב את שרץ המים [בִּמְפֹרָשׁ] (בסתם), לֹא הִתִּיר אֶלָּא את אותו שֶׁבַּכֵּלִים, אַף כְּשֶׁהִתִּיר [בִּסְתָם] (במפורש) לֹא הִתִּיר אֶלָּא אותו שֶׁבַּכֵּלִים, ולא את אותם שרצים שבמקומות מים הנובעים, בנחלים ובימים. מִנַּיִן לְרַבּוֹת גם מים הכנוסים בבּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, שֶׁכיון שהם דומים למים הכנוסים בכלים הרי הוא שּׂוֹחֶה וְשׁוֹתֶה וְאֵינוֹ נִמְנַע מחשש לשרץ המים, תַּלְמוּד לוֹמַר – לכך נאמר בתחילת הפסוקים העוסקים בדגים טהורים 'תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם', וכפי שהתבאר זו לשון מיותרת, שהרי כבר נאמר בסיום הפסוק 'אותם תאכלו', ובא ייתור זה ללמד שרשאי אדם לשתות מים הכנוסים בבורות שיחין ומערות, גם אם יש בהם שרצי מים.
מבררת הגמרא, וְהֵיכָן הִתִּיר הכתוב את שרצי המים הנמצאים במים הכנוסים בְּכֵלִים, דִּכְתִיב לענין דגים טהורים (ויקרא יא ט) 'אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם, כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים, אֹתָם תֹּאכֵלוּ', וכך נדרש הפסוק, רק בעלי חיים הנמצאים בַּיָּמִים וּבַנְּחָלִים, הוּא – בהם נאמר תנאי זה, דְּאִית לֵיהּ – מי שיש לו סימני כשרות, אֱכוֹל, ואילו דְּלֵית לֵיהּ – מי שאין לו סימני כשרות, כגון שרצי המים, לֹא תֵיכּוּל – אל תאכלם, הָא – אבל בעלי חיים הנמצאים בְּכֵלִים [-במים המכונסים בכלי], אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ – אף שאין להם סימני כשרות, אֱכוֹל – רשאי אתה לאוכלם.
ומבארת הברייתא מדוע אין ללמוד משם לכל בעלי חיים בנמצאים בכל מימות שבעולם: כיון שכך נדרש הפסוק, בכך שנאמר 'בַּמָּיִם', כָּלַל – נקט הכתוב לשון הכוללת את כל המים שבעולם, ואילו בתיבות 'בַּיָּמִים וּבַנְּחָלִים', פֵּרֵט הכתוב דוקא מקומות מסוימים, וכשנאמר לאחר מכן שוב 'בַּמַיִם', חָזַר הכתוב וְכָלַל – אמר לשון הכוללת את כל המימות שבעולם, והרי זו אחת מהמידות שהתורה נדרשת בהם, במקום שנאמר 'כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל', אִי אַתָּה דָּן לרבות אֶלָּא דברים שהם כְּעֵין הַפְּרָט, ואף כאן, מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ ימים ונחלים שהם מַיִם נוֹבְעִין, אַף כָּל מַיִם נוֹבְעִין בכלל האיסור, ומבררת הגמרא, מַאי רַבִּי – מה ריבתה בכך התורה, ומבארת, רַבִּי חֲרִיצִין וּנְעִיצִין לְאִיסּוּרָא – ריבתה התורה מיני חריצים ותעלות שבאדמה, שהם דומים למים נובעים, שאף שרצים הנמצאים בהם אסורים באכילה, וְאִימְעִיטוּ לְהוּ – והתמעטו מכלל האיסור בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, שהם מים מכונסים ואינם דומים לימים ונחלים, לְהֵיתֵּרָא – להתיר את שרצי המים שבהם, כיון שהם דומים למים שבכלים, ולא למים שבימים ובנהרות. [בדרשת 'כלל ופרט וכלל' אנו אומרים שהפרט מפרש את הכלל, ולכן ניתן ללמוד מהכלל רק דברים הדומים לפרט].
מביאה הברייתא דרשה אחרת, דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תַּנָּא – בבית מדרשו של רבי ישמעאל שנו כך, נאמר בתורה 'בַּמָּיִם' 'בַּמַיִם' שְׁנֵי פְּעָמִים, אֵין זֶה נדרש בדרך של 'כְּלָל וּפְרָט וכלל', אֶלָּא בדרך של 'רִיבָּה וּמִיעֵט וְרִיבָּה' [וגדר לימוד זה הוא שהריבוי מרבה את הכל, והמיעוט ממעט רק דברים שאינם דומים כלל למיעוט], וכך נדרש הפסוק, בלשון 'בַּמָּיִם' רִיבָּה הכתוב כל מימות שבעולם. וכשנאמר 'בַּיָּמִים וּבַנְּחָלִים', מִיעֵט הכתוב את כל המימות האחרים חוץ מהימים והנחלים. ואחר כך נאמר 'בַּמַיִם', חָזַר הכתוב וְרִיבָּה כל מימות שבעולם, וזו אחת מהמידות שהתורה נדרשת בהם, שאם רִיבָּה וּמִיעֵט וְרִיבָּה, רִיבָּה הכתוב את הַכֹּל, ומבררת הגמרא, מַאי רִיבָּה – מה ריבה הכתוב מלבד הימים והנהרות, ומבארת, רִיבָּה הכתוב חֲרִיצִין וּנְעִיצִין – מיני תעלות שבקרקע, לְאִיסּוּרָא – לאסור את השרצים שיש בהם, וּמַאי מִיעֵט הכתוב, מִיעֵט בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, לְהֵיתֵּרָא – להתיר את השרצים שבהם.
וְתָנֵי יְהוּדָה בֶּן מַתִּתְיָה על דרשה זו, וּמַה רָאִיתָ לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְהֵיתֵּרָא, וּלְהוֹצִיא חֲרִיצִין וּנְעִיצִין לְאִיסּוּרָא, שמא נאמר בהיפך, ומבאר, מְרַבֶּה אֲנִי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, שֶׁהֵן עֲצוּרִים כְּכֵלִים – שהמים בהם מכונסים ועומדים כמים הנמצאים בתוך כלי, שאינם דומים לימים והנהרות, שהם מותרים, וּמוֹצִיא אֲנִי מים שבחֲרִיצִין וּנְעִיצִין, שֶּׁאֵין עֲצוּרִים כְּכֵלִים, ואינם מתמעטים מהימים והנהרות, והרי הם בכלל האיסור.
