משנה י: שְׁנַיִם שֶׁקִדְּשׁוּ שְׁתֵּי נָשִׁים, וּבִשְׁעַת כְּנִיסָתָן לַחֻפָּה הֶחֱלִיפוּ אֶת שֶׁל זֶה לָזֶה, וְאֶת שֶׁל זֶה לָזֶה, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. הָיוּ אַחִין, מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח. וְאִם הָיוּ אֲחָיוֹת, מִשּׁוּם אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ. וְאִם הָיוּ נִדּוֹת, מִשּׁוּם נִדָּה. וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן. וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד, מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד. וְאִם הָיוּ כֹהֲנוֹת, נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה:
משנה י: משנתנו דנה באופן שאינו שייך לדיני יבום, אלא לאיסורי 'אשת אח' ו'אחות אשה', ויבואר בה באילו מקרים אנו אומרים שאיסור חל על איסור: שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁתֵּי נָשִׁים, וּבִשְׁעַת כְּנִיסָתָן לְחֻפָּה הֶחְלִיפוּ אֶת שֶׁל זֶה בָּזֶה וְאֶת שֶׁל זֶה בָּזֶה, ונמצא שכל אחד בא על אשת חבירו, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. ואם הָיוּ שניהם אַחִין, חייב כל אחד מהם אף מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח. וְאִם הָיוּ שתיהן אֲחָיוֹת, חייב כל אחד מהם אף מִשּׁוּם 'אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקָּח'. וְאִם הָיוּ שתיהן נִדּוֹת, חייב כל אחד מהם אף מִשּׁוּם איסור נִדָּה.
וְאחרי שהתבררה הטעות וההחלפה, מַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מבעליהן האמיתיים, מחשש שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן מאותה ביאת איסור, ואם אכן מעוברות הן הרי הולד ממזר. וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד, מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד כל אחת לבעלה האמיתי. וְאִם הָיוּ כֹּהֲנוֹת – בנות כהנים, נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה, כלומר, גם אם ימותו בעליהן ללא ילדים, ובדרך כלל בת כהן שמת בעלה ללא ילדים חוזרת לבית אביה לאכול בתרומה, זו, כיון שנבעלה לפסול לה, נפסלה לאכול בתרומה לעולם [אך אין לפרש שהיו בעליהם כהנים, שאם כן היו נאסרות עליהם מחמת ביאה אסורה זו, גם אם היתה באונס או בשגגה].
