חומת הדת / פרק ט"ו
מנהג בני אדם שמניחים את הכלים היקרים והחשובים בטרקלין של ביתם, ואת כלי האפיה והבישול וכדומה מניחים בחדר צדדי ופחות חשוב, ואדם שיהפוך את הסדר, ויניח את כלי האפיה והבישול בטרקלין, ואת הכלים היקרים יניח במקום צדדי, ייחשב כחסר דעת בעיני הכל.
והנה ליבו של האדם הוא מלך האיברים, ושם הוא כח המחשבה, וכיון שתורת ה' היא העיקר, ראוי שיהיו דבריה תקועים בליבו של האדם, שזהו המקום החשוב ביותר, ושאר עניני העולם והאכילה והשתיה יהיו במחשבתו רק לפעמים, כשזקוק לכך לקיום הגוף. ואילו האדם הנוהג בהיפך, שעיקר מחשבות ליבו ורצונותיו הם בעניני האכילה והשתיה ושאר צורכי הגוף, והתורה והמצוות עולים במחשבתו רק לפעמים, הרי הוא נוהג כמנהגו של חסר הדעת, שמניח את הכלים היקרים במקומות פחותים, ואת כלי האפיה והבישול מניח בטרקלין. ולכן ציותה התורה 'והיו הדברים האלה… על לבבך', כיון שלרוב חשיבותם ויקרותם, מן הראוי שיהיו תמיד בליבו ובמחשבתו של האדם.
