משנה ה: בֵּין שֶׁנִּרְאָה בַעֲלִיל בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בַעֲלִיל, מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם נִרְאָה בַעֲלִיל, אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת:
משנה ו: מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג, וְעִכְּבָן רַבִּי עֲקִיבָא בְלוּד. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים, נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא:
משנתנו ממשיכה לבאר מתי מותר לעדי ראיית החודש לחלל את השבת. בֵּין שֶׁנִּרְאָה הירח בַעֲלִיל – בבירור, למעלה מן הארץ הרבה, שכל אדם יכול לראותו, ובֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בַעֲלִיל, אלא נמוך וסמוך לאופק, ואדמומית השקיעה מונעת במקצת את ראייתו, עד שאין רואים אותו אלא חדי העין, תמיד מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, ואין סומכים על כך שבודאי ראוהו גם בירושלים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם נִרְאָה בַעֲלִיל, אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, כיון שבודאי ראוהו בירושלים והעידו עליו, ואין צורך שיבואו העדים ממקום רחוק כדי להעיד עליו, אם יש בכך חילול שבת.
מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג של עדים בשבת, להעיד על ראיית החודש, וְעִכְּבָן רַבִּי עֲקִיבָא בְלוּד, שלא ימשיכו לחלל את השבת מאחר ואין בכך צורך. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים, נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא, שאף בחודשים שבהם לא ייראה הירח בבירור לא יבואו להעיד עליו, כיון שיחששו שגם הפעם תהיה הליכתם לבטלה.
