הגמרא ממשיכה לדון בדיני תולעים הנמצאים בבעלי חיים: וְ'קוּקָאנֵי', דְּאִינוּן [-שהם] תּוֹלָעִים שֶׁבִּמְעֵי הַדָּגִים, אֲסִירֵי – אסורים באכילה, מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך, כיון דמֵעָלְמָא קָא אָתוּ – הם באים מחוץ לדגים, דְמֵינַם נָאִים כְּוָארָא – שבשעה שהדג נרדם וישן, וְעַיֵּיל בְּאוּסֵיהּ – נכנסים התולעים לחוטמו של הדג, ומשם נכנסים למעיו.
מוּרְנָא דְבִּישְׂרָא – תולעים שיש בבשר הבהמה, אף שהם נוצרו בתוך בשרה, אַסִירָן – אסורים באכילה [וכטעם שיבואר להלן], ואילו דִכְּוָארֵי – תולעים הנמצאים בדגים, ונוצרו בתוכם, שַׁרְיָאן – מותרים באכילה. אָמַר לָהּ רָבִינָא לְאִימֵיהּ [-לאימו], אֲבְלַּע לִי – הבליעי לי את התולעים שבדגים, שלא אדע על כך, כדי שלא יימאס המאכל בעיני, וְאַנָּא אֵיכוּל – ואוכל מהם, כיון שמעיקר הדין תולעים אלו מותרים באכילה.
מבררת הגמרא את טעם החילוק בין תולעים שבבהמה לבין תולעים שבדגים, אָמַר לֵיהּ רַב מְשַׁרְשִׁיָּא בְּרֵיהּ דְּרַב אָחָא בַּר נַפְחָא לְרָבִינָא, מַאי שְׁנָא – במה שונה דין התולעים שבדגים, שהם מותרים, מִדְּתַנְיָא – מדין זה ששנינו בברייתא, נאמר בפסוק (ויקרא יא יא) 'וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ', בא הכתוב לְרַבּוֹת דְרָנִין [-מין תולעים] שֶׁבַּבְּהֵמָה, שהם אסורות באכילה. השיב לו רבינא, הֲכִי הָשַׁתָּא – וכי כך נראה עתה בעיניך, שיש לדמות את הדברים, והלא בְּהֵמָה, בִּשְׁחִיטָה מִשְׁתַּרְיָא – ניתרת היא באכילה רק על ידי שחיטה, וְהָנֵי – ותולעים אלו שבבשרה, שבחיי הבהמה נחשבו כחלק ממנה ואסורים באיסור 'אבר מן החי', מִדְּלָא מְהַנְיָא שְׁחִיטָה בְּהוּ – כיון שאין שחיטה מתירה אותם, ויש בהם עדיין חיות, בְּאִיסּוּרַיְיהוּ קַיְימֵי – נשארים הם באיסורם הראשון [וכדין אבר מן החי שנשאר אסור באכילה גם לאחר שנשחטה הבהמה. ויש אומרים שאיסורם הוא משום אכילת שרצים]. אֲבָל דָּגִים, בַּאֲסִיפָה בְּעָלְמָא מִשְׁתָּרוּ – ניתרים הם באכילה על ידי אסיפתם מהמים [וכמו שנאמר בפסוק (במדבר יא כב) 'אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם'], בלא שחיטה, כִּי קָא גַּבְלֵי – ונמצא שכשגדלו תולעים אלו, בְּהֵיתֶּרֵא קָא גַּבְלֵי – גדלו בהיתר.
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, נאמר בפסוק (ויקרא יא מו) 'כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם', דורשת הברייתא את הפסוק, 'הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן', זֶה נָחָשׁ. 'כָּל', לְרַבּוֹת שִׁלְשׁוּל קָטָן, שזו תולעת ארוכה כנחש, ומצויה באשפה. 'הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע', זֶה עַקְרָב. 'כָּל', לְרַבּוֹת חִיפּוּשִׁית, וְהַדּוֹמֶה לְחִיפּוּשִׁית. 'מַרְבֶּה רַגְלַיִם', זֶה נָדָל. 'עַד כָּל', לְרַבּוֹת [אֶת הַדּוֹמֶה לנדל, וְ]אֶת הַדּוֹמֶה לַדּוֹמֶה.
גַּרְסִינָן בְּפרק אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין (מכות טז:), אָמַר אַבַּיֵּי, אָכַל פּוּטִיתָא – מין שרץ המים, לוֹקֶה אַרְבַּע מלקויות, כיון שעבר בכך על ארבעה איסורי לא תעשה, אכל נְמָלָה, לוֹקֶה חָמֵשׁ מלקיות, אכל צִירְעָה, לוֹקֶה שֵׁשׁ מלקויות. ומבארת הגמרא את האיסורים שיש באכילת שרצים אלו, אָכַל פּוּטִיתָא, שהוא שרץ המים, לוֹקֶה אַרְבַּע, דִּכְתִיב – כיון שנאמר בְּדָגִים (ויקרא יא יא) 'וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכְלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגְּעוּ', הרי איסור אחד. וּכְתִיב בִּשְׁרָצִים (שם יא מג) 'אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ', הרי איסור זה כולל את כל מיני השרצים, לֹא שְׁנָא דְיָּם וְלֹא שְׁנָא דְיַבָּשָׁה – אין חילוק בין שרץ הים לבין שרץ היבשה, הֲרֵי תְּרֵי – הרי אלו שני איסורים. וּכְתִיב בְּהוּ – ועוד נאמר בסיום הפסוק (שם) 'וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם', הֲרֵי תְּלָתָא – הרי איסור שלישי. וּכְתִיב בְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה – בספר דברים (יד י) 'וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת לֹא תֹאכֵלוּ', והרי לשרץ המים אין את סימני הטהרה הללו, הֲרֵי אַרְבַּע איסורים באכילתו.
ממשיכה הגמרא ומבארת, אָכַל נְמָלָה לוֹקֶה חָמֵשׁ, תְּרֵי בְּהַאי קְרָא דְּאַמְרִינָן – שנים מהם בפסוק שהובא לעיל, (ויקרא יא מג) 'אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ', ובסיום הפסוק נאמר 'וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם', וכפי שהתבאר לגבי שני איסורים אלו, לֹא שְׁנָא דְיָּם וְלֹא שְׁנָא דְיַבָּשָׁה – אין חילוק בין שרץ הים לבין שרץ היבשה, ואף נמלה בכלל איסורים אלו. וְאִידָךְ – והאיסור השלישי הוא (שם יא מא) 'כָּל הַשֶּׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ', ואף נמלה בכלל. וְאִידָךְ – והאיסור הרביעי הוא (שם יא מב) 'כָּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן' וְגוֹ', ואף נמלה בכלל איסור זה. וְאִידָךְ – והאיסור החמישי הוא (שם יא מד) 'לֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ', הֲרֵי חָמֵשׁ לָאוִין.
ואם אכל צִרְעָה לוֹקֶה שֵׁשׁ מלקויות, כיון שהצירעה גם רומשת על הארץ וגם בכלל שרץ העוף, ולכן עובר עליה בהָנֵי חֲמִשָּׁה מֵהָנֵי קְרָאֵי דִּשְׁרָצִים – חמשה איסורים הם מאותם חמשה פסוקים שנאמרו לגבי שאר השרצים, שהרי הצירעה רומשת על הארץ, וְאִידָךְ – והאיסור השישי הוא מהפסוק (דברים יד יט) 'וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ', כיון שהצירעה היא בכלל שרץ העוף האסור באכילה.
הַדְרָן עֲלָךְ אֵלּוּ טְרֵפוֹת
