יט) היו הקהל עניים, עושין אותן – את אותם כלים שב'קדש' שיש לעשותם מן המתכת, אפילו של בדיל. ואם העשירו, עושין אותן של זהב. אפילו המזרקות והשפודין והמגרפות של מזבח העולה [-החיצון] והמדות – כלים שמודדים בהם את הסולת והיין והשמן, אם יש כח [-עשירות] בציבור, עושין אותן של זהב. אפילו שערי העזרה מחפין [-מצפים] אותן זהב, אם מצאה ידם:
כ) אין עושין את כל הכלים מתחילתן אלא לשם הקודש. ואם נעשו מתחילתן להדיוט, אין עושין אותן [-אין משתמשים בהם] לגבוה – לצורך בית המקדש. וכלי שנעשה לשם גבוה, עד שלא נשתמש בהן גבוה, רשאי להשתמש בהן הדיוט. ומשנשתמש בהן גבוה, אסורין להדיוט. אבנים וקורות שחצבן מתחלה לבית הכנסת, אין בונין אותן להר הבית, כיון שקדושת בית הכנסת פחותה משל בית המקדש, והרי הוא כ'הדיוט' כלפי בית המקדש.
