ט) ואין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת, מפני שנראה כמתקן דבר שלא היה מתוקן.
י) מעבד, מאבות מלאכות הוא, והמרכך עור בשמן כדרך שהעבדנים עושים הרי זה מעבד, וחייב, לפיכך גזרו חכמים שלא יסוך אדם רגלו בשמן והוא – בזמן שרגלו בתוך המנעל או בתוך הסנדל החדשים, אבל סך הוא את רגלו שמן, ואחר כך לובש מנעלו או סנדלו אף על פי שהן חדשים, וסך כל גופו שמן, ומתעגל על גבי קטבליא [-עור] חדשה, ואינו חושש. במה דברים אמורים, שמותר לעשות כן, כשהיה השמן מועט, ושיעורו הוא כדי שיצחצח העור בלבד, אבל אם היה בבשרו שמן הרבה, שיש בו כדי שירכך העור, הרי זה אסור מפני שהוא כמעבדו. והכל רק בעורות חדשים, ששייך בהם עיבוד, אבל בישנים, מותר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
