יח. מי שהיה במדבר או במקום סכנה ואין לו מים, צריך לכרוך ידיו במפה כדי לאכול פת, ואם ימצא לו מים בודאי עד כדי הילוך שעה ורביע ימתין ולא יאכל. ולכן אם הוא מהלך בדרך ורוצה לאכול ואין לו מים, אם יש מים לפניו עד מהלך שעה ורביע ימתין ולא יאכל עד שיגיע לשם ויטול, ואם אין מים לפניו כלל אך הם לאחריו, אם הוא שיעור מהלך רבע שעה יטרח ויחזור לאחוריו ויטול ידיו כדי לאכול, ואם הוא יותר מרביע שעה אינו מחוייב לחזור עבור זה. והא דאמרינן בשיעור רבע שעה חוזר, היינו בהיכא דליכא פחד וחשש סכנה, אבל בפחד וחשש סכנה או שהוא הולך עם השיירה ואין ממתינין לו בכל זה יכרוך ידיו במפה ויאכל הפת:
יט. קודם שיטול ידיו כדי לאכול פת יזהר לומר ליקבה"ו וכו' הריני בא לקיים מ"ע דרבנן ליטול ידי ולשפשפם היטב קודם סעודה כדי לעשות נ"ר ליוצרי ולעשות רצון בוראי לתקן שורש מצוה זו במקום עליון ויהרמ"י או"א שתהיה חשובה ומקובלה ורצויה לפניך מצוה זו של נטילת ידים והשפשוף קודם סעודה כאלו כונתי בכל הכוונות הראויות לכוין ובזכות מצות הברכה אשר נברך על נט"י קודם סעודה יהיה עתה עת רצון לפניך וימשך מן אור אין סוף שפע מוחין ואורות גדולים לשנים עשר פרצופים הרמוזים בעשר ספירות הכוללים הרמוזים בעשר אצבעות הידים ומשם נקבל שפע עשרה ברכות ככתוב ויתן לך האלהים (להמשיך מא"ס מוחין ושפע) מטל השמים (חכמה) ומשמני הארץ (בינה) ורוב דגן (דעת) ותירוש (חסד) יעבדוך עמים (גבורה) וישתחוו לך לאומים (תפארת) הוי גביר (נצח) לאחיך (הוד) וישתחוו לך בני אמך (יסוד) אוררך ארור ומברכיך ברוך (מלכות):
