א. אמרו חז"ל שאין נוטלים ידים אלא מכלי, מפני שסמכו דין טהרת ידים על הזאת מי חטאת ועל קדוש ידים ורגלים במקדש, שהיו צריכים כלי, יען דבקדוש ידים ורגלים נאמר ועשית כיור וכו' ורחצו ממנו וכו' ובמי חטאת נאמר ונתן עליו מים חיים אל כלי. ואמרו חז"ל כל הכלים כשרים אפילו כלי אבנים וכלי אדמה שאינם חשובין כלים לענין טומאה, מכל מקום כשרים כאן, ובלבד שיהיו עשויים לקבל משקה, אבל כובעין של לבדין אפילו קשים, ואפילו הם מעור שיכולים לקבל משקה, פסולין לנטילת ידים, כיון שאינם כלים גמורים להשתמש בהם, וגם שאינם עשויים לקבל משקה, ובשעת הדחק שאין לו כלי אחר ולא ימצא לו – התיר מרן ז"ל ליטול בהם, אך לא יברך על נטילת ידים, וטוב שיכרוך ידיו במפה אחר שיטול בכלים אלו ויאכל פת בעוד ידיו כרוכים במפה ועיין במש"ז ואחרונים ז"ל.
תפריט
תפריט
ראשון
כ"ח שבט התשפ"ו
